שהאש של אשר חסנו תבער בלבנו

למעלה משבוע עבר מאז נרצח ידידנו איש החסד והגבורה אשר אברהם חסנו הי"ד בידי פראי האדם הישמעאלים.

אפשר היה לספר על מידת הכנסת האורחים שלו סיפורים רבים.

לספר על האכפתיות שלו מילדי ישראל. לספר על שיעור תורה לבחורים שפעם אשר השתתף בו והכין לבחורים סעודה כיד המלך. כדרכו, מתוך אהבתו ללימוד התורה של הבחורים ומסירותם נתן להם את כל ליבו.

מאז שהשתתף בשיעור לפני כמה שנים היה שואל את מגיד השיעור בכל פעם שנפגש אותו מה עם השיעור, כמה משתתפים בו ואם הוא עדיין מתקיים. כך במשך שנים.

אפשר לספר על שקיות ממתקים שהיה קונה אשר ומחלק לילדים שאומרים תהלים, מפנק אותם ונותן להם הרגשה טובה.

אך גם אם נספר, (ויש הרבה מה לספר) עלולים אנו להחטיא צד שהיה בוער מאד באישיותו. לב חם ואכפתי היה לו לאשר חסנו. הוא לא השלים בשום אופן עם שפלותם של ישראל שהיא חילול שמו של הקב"ה. הוא לא שקע בתהום ההרגל וההשלמה עם העובדה שיהודים יכולים להיות מותקפים פעם אחר פעם פה בארץ חמדת אבות על ידי אויב אכזרי, והיחס שהאויב מקבל הוא "הכלה" או "הבלגה".

בשנים הקשות בהם ירו אויבינו הפלשטינאצים על בתי השכונות בישוב היהודי בחברון, אשר לא היסס והיה מגיע לפעולות מחאה שכללו בין השאר גם עליה לשכונת "אבו סנינה" כדי לדרוש שהשלטון יתעורר מתרדמתו ויצא למלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד צר.

כשהגיעו כוחות לגרש בברוטליות את בני משפחת פדרמן מביתם באישון לילה והרסו את ביתם, הגיע אשר להזדהות עם בני משפחת פדרמן והביע את כאבו הגדול.

פעמים רבות היה אשר מגיע לישוב היהודי בחברון להתפלל מנחה וערבית של יום חול. כבוד ישראל בער בליבו החם של אשר חסנו. הוא לא הסכים להשלים עם התנהגות גלותית בארץ ישראל. לא התרפסות בפני האויב, לא כניעה לפניו. אלא הרמת ראש, זקיפות קומה, קוממיות בארצנו! ואם האויב תוקף או מרים ראש- צריך להכות בו במידית! צריך להכות את האויב שוק על ירך!

סיפר אחד הרמי"ם בישיבה התיכונית בעתניאל (שם אשר הי"ד היה עובד), את ששח לו תלמיד ביום הרצח, שתמונתו של אשר יוצא מהרכב עם אלה ביד (לצערנו לא אישרו רישיון לנשק להגנה עצמית, דבר שעלה לו בחייו) עם נחרצות להכות את האויב, החזירה לו לתודעה את הגבורה היהודית שכה חסרה לנו בימים טרופים אלה.

אשר הי"ד השאיר את בניו ובני משפחתו היקרים, חרוצים ומסורים, שהאש המיוחדת שבערה בליבו תמשיך לבעור בלבבות, וזעקתו תמשיך להדהד - לא חזרנו לארצנו אחרי אלפיים שנות גלות כדי להנמיך קומתנו עד עפר . חזרנו בחסד ה' לארץ ישראל כדי לקדש שם שמיים באומץ ועוז וגבורה. לעולם לא עוד!