חברון, געגוע בלתי פוסק

בחברון, ישנו איש לגמרי לא צעיר. הוא בנה הרבה בתים ברחובתיה והפריח את שממונה. הוא שאף את אווירה מינקותו ושיחק בסמטאותיה הצרים עם חבריו לשכונה. הוא לא עבר ילדות רגילה.

האיש הזקן ראה בילדותו את שכניו נשחטים ואת הפחד שמשתרר מידי יום. תחושת הדריכות ליוותה אותו משחר ילדותו. האיש הזקן, בילדותו זכה להביט מפסגת שכונת 'אבו סננה' ולהשקיף על יופיה וגודלה של העיר. הלך בה בה בחופשיות מחד, ומאידך בתחושת סיכון חיים בלתי פוסקת.

אך זה לא עצר בעדו מללכת לאורכה ולרחבה. משגדל הנער נצטמצמה העיר וזרים חילקוה, שכניה הערבים כבשו את כולה, ופתאום כל הנוף המרהיב נעלם כלא היה. יהודי העיר נשארו עם קופסת גפרורים, ואילו שכניה קיבלו עמק אינסופי.

הדבר היחיד שהוא זכה לראות מביתו זה את פיסת הבתים העלובה של שכניו הערבים שממנה מידי יום קיבלו צרור יריות שצבע את ביתו בדם. שקי חול מילאו את הבית. פחד השתרר. דם יהודי שטף את רחובותיה. שכניה התרבו כמו שרצים ללא גבולות.

למרות הכל, השגרה נמשכה ובחלוף הזמן נישא האיש והקים בית בישראל. למרות כל הקשיים, העיר אשר ידעה מרחץ דמים בלתי פוסק מצד שכניה הערבים ובית קברות מלא בטוב בניה אשר יישבו אותה - היא גדלה ונקבעה לדורות. איש אינו יכול לערער על כך.

האיש קבע לדורות את ביתו בחברון. לו, לצאצאיו ולכל עם ישראל. למרות המהפך שעברה העיר, למרות מסע הרציחות הבלתי פוסקות, לא הפסיק האיש להאמין שיבוא היום והוא ישוב לגבעת אבו סנינה אשר תקרא בבוא היום באחד משמות התנ"ך, והוא יביט מלמעלה בגאון על הנוף המרהיב, ובתי הערבים יוחלפו ביהודים אשר יפריחו את שממת הבתים ויהפכו את הקסבה לגן עדן ולרחוב הומה אדם.

קריאות המואזין יוחלפו בשמע ישראל אחד גדול. רחובתיה יתמלאו בבתי כנסת ובחנויות שבהם מתבצעת עבודה יהודית בגאון. הוא לא הפסיק להאמין שזה יקרה. בינתיים האיש נפטר ולא זכה לראות את חברון בבניינה. אנחנו נמשיך את דרכו. וזה יבוא. תלוי בנו מתי.

חברון, געגוע בלתי פוסק.