צוחק מי שצוחק אחרון...

הלכנו לישון מוקדם, קמנו והתארגנו לנסיעה לשבת. אריזת בגדים, טיטולים, מגבונים, עגלה, סל קל... ויצאנו סופסוף.

נוסעים בציר 60, כיוון חברון וצפונה. תפילת הדרך, ומוסיפים גם שלא נהיה ברווזים במטווח.

כשהתקרבנו לצומת הגוש נתקלנו בעומס, אנשים צועדים על הכבישים עם פרצופים מלאי הבעה, רכבים חונים בכל פינה בגוש ובצירים, כמויות של צבא ומשטרה ובילוש (הפרות סדר? מעצרים?) מה הולך פה?

ניחושים עפים, מעצרים, כנס גדול, מצעד מחאה, הופעה... התגנבה מחשבה של דבר גדול יותר, טענתי שניראה כמו הלוויה...

התקרבנו לאחד היישובים בגוש, הדרך כבר מוצפת. אנשים צועדים, מכוניות חונות לאורך כל הדרך, צבא ומשטרה מנתבים את הרכבים ומעכבים.

נכנסנו ליישוב העמוס, ניצלנו רגע של עיכוב בשיירת הרכבים ושאלנו את אחד הצועדים מה קרה?

היה פיגוע. נרצחו ארבעה. הובא עכשיו אחד הצדיקים לקבורה.

המשכנו שקטים ועצובים עד למתחם החנות, הרי באנו לקנות אוכל לשבת חברים. כשהתקרבנו ראינו ערבי לבוש כשף, ידיים על המותניים, עומד עם מבט זחוח בעיניים, מתצפת על ים האנשים כולו מדושן עונג.

הערנו אחד לשני משו על זה ש'מה הוא עושה פה'. נכנסנו לחנות כדי לקבל את ההזמנה. ומי אם לא אותו שף הביא את האוכל הארוז?!

כשפנינו למזמיני האוכל גילינו שיש טענות לרוב. והפרש של ׳עשר שקל פחות לכל שעה׳! שווה את חיי היקרים לנו. האחים שלנו.

ונמשיך לראות אותם צועדים כל בוקר לתוך היישובים, ויש יישובים שמגדילים לעשות ומכניסים אותם גם עם הרכבים.

ונמשיך לשמוע על האחות של החבר, השכן של ההורים, התינוק של השכנים... העיקר שהרווחנו את כמה שקלים.

כי הרי שקל ועוד עשר מצטבר ל-100 ליום, בסוף חודש זה הרבה מזומנים!

אבל מי שקר לב, מחושב, שכלתני וישר, היה מוכן לקפח את חיי קרוביו?

אז למה המשוואה הזו לא ברורה לנו דיה?

מישהו מהרוצחים בתקופה האחרונה היה היהודי השכן? אז למה הוא צריך להסתובב מובטל חסר עבודה? בעבודה הבאה לבקש כפול כדי לכסות את החור בכיס, ואז ניטען עליו שהוא יקר.

ובחצי משפט הבא (במצב הטוב) נארגן מגבית צדקה לסייע למשפחה שניקלעו לחובות...

האם כסף שווה את חיי החברים שלנו?

האם זה שהערבי מהכפר לא משלם שכר דירה, ארנונה, מים, חשמל, מיסים (בין אם המדינה ׳משלמת עליו׳, האיחוד האירופי תורם, או אנחנו), אומר ש׳זול׳ יותר להעסיק אותו?

בסדר, הערבי שאתה מעסיק הוא חבר שלך ואמין. לעולם לא יפגע בך.

אבל המידע שיתן ׳כי איימו עליו בכפר׳ שגרר רצח?

איזה לב יהיה לך להסתכל לשכן שלך בעיניים, זה שקבר את בתו, ולומר לו שבניית הבית יצאה יותר זולה?

כל כך הרבה שאלות מוסריות, יהודיות, אמיתיות.

כל אחד מוכן לקחת את הסיכון?

תעצרו לרגע את שטף החיים, ותישאלו את עצמכם אם דבר כזה יקרה, אם תהיו מוכנים לקחת את האחריות? או שעדיף לחסוך את זה מראש?

בתקופה האחרונה זה הפך לשיגרה. יום שאין בו פגיעה ביהודים נדיר מאוד לצערנו הרב.

האם אני מוכן להיות חלק מזה?

או שאני מעדיף להיות מאותם גיבורים שויתרו על כמה שידרוגים ובחרו לשלם ליהודים. שהולכים על 'מהפך' במונחים של היום, שהוא דבר כל כך טיבעי לנו.

מקיימים אינסוף מצוות נוספות. (ועוד לא נכנסנו למה יש לתורה לומר על העסקה של יהודים. ומה עוד יותר על העסקה של אוייבים). תיסתכלו מסביב, חפשו קצת סיפורים, תיראו שזה לא כזה נדיר. יש הרבה אנשים שמוסרים על זה את החיים.

יש הרבה אנשים פשוטים, לא בקטע של תעמולות ושקרים, שפשוט וברור להם, שקודם כל משלמים לאחים.

אז זה לטענה של "אבל אין..", אז יש. רק צריך לרצות למצוא. ומי שרוצה נישמח לשלוח לו רשימה חלקית של איפה שאנחנו קונים. (וגם יש ׳פור-יש"ע׳ עם שליח עד הבית...)

לעניות דעתי כל יהודי צריך לשאול את עצמו ולברר את הנקודות האלה. איפה הוא מולם. אסור לפעול כי ׳ככה כולם עושים׳.

ושחלילה לא ניבכה אח"כ שלא חשבנו על זה קודם.

בלב כואב את שבר בת עמי. בציפיה לגאולה שלמה, מלכות השם גלויה ולבניין בית המקדש (בעבודה עיברית כמובן) בהר המוריה (איפה שהכניסה לגויים פתוחה ומותר רק ל-60 יהודים ביום לעלות, מעניין איך ה׳ יסתדר עם זה. או יותר נכון יסדר את זה).