עינויים במרתפי השב"כ

סיפורי הזוועה מפי הקטינים ניצולי החקירות והעינויים מרטיטים את הלבבות ומזעזעים את הנשמה, עד היסוד יש לומר. רעד אימה וחמה משמשים בערבוביה עת אני מנסה לדמיין את מה שעובר על ילדים יהודים יראי שמים הנופלים בידי סדיסטים חולניים המהינים עוז בנפשם לענות ילד יהודי.

בטרם דיון בחומרת המעשים אי אפשי שלא לקבוע המסמרות דלקמן :

פרשת דומא טרם פוענחה למרות זמן רב שחלף מאז השריפה ההיא. למרות מאמצים קדחתניים של השב"כ והמשטרה טרם נמצא קצה חוט המוביל לחשודים יהודים. מה שכן מתרחש לנגד עינינו הוא מסע ציד כוחני מאד וקיצוני באכזריותו, כנגד יהודים רבים מאד , עשרות במספר. מעצרים מנהליים, צווים מגבילים, חקירות ממושכות, שלילת זכויות והתעמרות לשמה תוך הפרת כל הכללים וחציית כל הגבולות.

דע עקא שהחקירות מתמקדות ביהודים. זה למרות שיש יותר מסימן אחד לכך שיד ערבים הייתה במעל. כך למשל- ניתוח קליגרפי של הכתובת במקום, כך למשל שריפה שארעה זמן קצר אחרי זו הנחקרת בבית קרוב משפחה באותו הכפר (שכיסוייה העיתונאי הושתק על פי הפרסומים בידי כוחות הביטחון...).

זוועה !!

ועוד קביעה שאי אפשר לחלוק עליה. חזקת החפות במשטר הדמוקרטי מעמידה כל אדם כזכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו. וראה זה פלא- התקשורת העוינת מתייחסת בחומרה לעצורים הקטינים היהודים, מכנה אותם רוצחים, דורשת למצות עמם את הדין ולמעשה חרצה זה מכבר את דינם כ"רוצחים מדומא". והרי גם אם יוכח חלילה (מה שלא נראה כלל וכלל) כי מי מהנחקרים קשור למעשה, הרי שעל מנת להוכיח רצח יש להוכיח קיום כוונה לרצוח , לרבות כל הכללים הראייתיים אותם מכירים המשפטים שבינינו. נכון לרגע זה לא דובים ולא יער, לא ראייה ולא בדל ראייה.

והמכבש השלטוני בראשו עומדים הנושאים באחריות העליונה- ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון יעלון , השר לביטחון פנים ארדן ואף שרת המשפטים איילת שקד- כולם מחרישים, עד האחרון שבהם.

וההתעללות נמשכת....

הסיפורים הקשים המגיעים מהניצולים מחדרי החקירות מדירים שינה. כאב חד ובלתי נסבל מפלח לב כל יהודי בשמעו על עינויי נפש וגוף מהם סובלים ילדינו. ילדינו אני אומר שכן היהודים אחים ומצוקת ילד יהודי מצוקתי כאילו ילדי היה. המצוקה הזו מטלטלת ובלתי נסבלת.

מאין האכזריות הזו ? האם בשל שטיפת מוח תקשורתית בעניין נערי הגבעות"בעלי הקרניים", או שמא האדרת תופעת תג מחיר (כתובות גרפיטי שהיו לטרור בפי המלעיזים המשנאים) זו הסיבה ?, האם שנאת המתנחלים "לשם הולך הכסף" מעבירה הממסד הביטחוני על דעתו והופך את בריוניו ומשרתיו לאינקוויזיטורים יהודים המתעמרים באחיהם ?

התסכול וחוסר האונים יכולים להעביר אנשים על דעתם. אודה ולא אבוש כי לו אני בחדר אחד עם מבוגר המענה באכזריות ילד יהודי חסר אונים, ככל הנראה שאני עושה ככל אשר לאל ידי על מנת למנוע את הפורענות, לחסוך מהילד את הסבל והכאב, את ייסורי הגוף ואת ייסורי הנפש.

למיטב ידיעתי אינני מכיר אישית את העצורים. אין נפקא מינא ,כולם ילדיי וכאבו של אב על סבל בנו, על העינויים, על המשטמה על ההתעמרות- הם כאבים קשים מנשוא. כך גם החרדה והדאגה לשלמות גופם ובריאות נפשם. פשיטא שצלקות עמוקות ייוותרו בנפש הנערים המעונים שצדקתם נוכח העוול המוסרי ומצוקתם נוכח הטרור יציר מדינתם זועקות וקורעות הלבבות.

במצוקתי ראיתי בעיני רוחי כיצד כל רבני ישראל עולים לרגל אל ריכוזי השלטון מוחים, זועקים ולא מרפים. מחשבותיי אלה מתנפצות אל מול חוסר האונים והמעש שפשה גם אל ההנהגה הרוחנית.

ואין מושיע.