על מצבנו היום

| נדנדת התקשורת

מצבנו טוב משיכולנו לדמיין אי פעם. אמנם התווספו לנו כמה נציגים בתוככי חומות הכלא, והם לא האחרונים, אבל בימים האחרונים הצטרפו המונים לחשיבה עצמאית המשוחררת משבי הבלבול המצוי, וזה משמח מאוד.

אפרופו כמה נוער הגבעות יש היום, אתמול באירוע חיזוק שהיה בירושלים, הזכיר מישהו סיפור ישן: פעם החבר'ה נסעו בהסעה לחתונה, הנהג היה תושב אחד היישובים בגב ההר, והוא אמר לחבר'ה שיש כמה מקומות פנויים באוטובוס אז אם רואים בדרך בתחנות מישהו מהציבור שלנו, שיגידו והנהג יעצור לו ויקח אותו. ענו החבר'ה ואמרו לנהג ''תשמע אפשר לקחת כל יהודי שרואים, בכל אופן הציבור שלנו כולו פה על האוטובוס..."

אמנם, מצבנו פחות טוב מבשבוע שעבר, והמטוטלת התקשורתית עכשיו חזרה לפעול נגדנו כצפוי במקרים בהם רוכבים על התקשורת ועושים עליה גל. בכל אופן מה שקרה כאן לאחרונה הוא מעורר השתאות. למי שלא שם לב, הצלחנו לעורר צונאמי תקשורתי ציבורי תודעתי – כנגד אחד המעוזים השלטוניים החזקים והשמורים ביותר, השב"כ. הפעילים שלנו עבדו נמרצות והצליחו להגיע לכלל הציבור הישראלי ולהשמיע ברמה את דברם ואת הזעזוע מהעינויים האכזריים של החוקרים נגד נערים יהודים! הסיסמה ''יהודי לא מענה יהודי'' תפסה די חזק, קבענו את סדר היום. בשיח הציבורי אנחנו תקפנו כמה ימים כמו אריות, והשבכ זחל בדממה או מקסימום גמגם. העינויים שלהם יצאו לאור השמש והם השתתקו מרוב בושה. טוב אז מתישהוא זה נגמר, הם התעשתו והחזירו מלחמה, באיחור, וגם הצליחו לגייס לעצמם את הציבור שזהו מקומו הטבעי. אבל לא להתבלבל ההישג הוא מרשים, והסיכום הוא בהחלט משמח. ולכן כותבי המאמרים מאזור גוש עציון כה היסטריים.

אחרי שחרור סרטון החתונה רוב הציבור נסחף בחזרה עם התקשורת כמו עדר פרות ממושמע. אבל כשהסחף היה לטובתנו נהננו מהעדריות הזאת, אז עכשיו נותנים תור גם ליריב כי אלו כללי המשחק (השקריים והמעוותים) ואנחנו ממשיכים הלאה. מצחיק לשמוע את הדיבור הרווח: "כן.. באמת זה לא יפה ככה לענות אותם נכון, אבל החבר'ה האלו, ראית את הסרטון? תאמין לי חוליגנים כאלו, בושה, ועוד עם כיפה ופאות.., גועל נפש". הסרטון הזה אמנם קצת מביך, אבל בעונותינו יש בארץ הרבה חתונות ומסיבות של חבר'ה (לא מהגבעות...) עם דברים ממש מחליאים. ובכלל מה הקשר עכשיו? זאת מניפולציה שקופה שהייתי מתבייש לעשות לבנות כיתה ד.

מוכח כבר, כי מכל מניפולציה כזו מתרבים המעטים הרואים את השלטון בקלונו, ומבינים עד כמה הקלקול מצער ועמוק, ועד כמה התיקון הנדרש הוא דחוף – אלו נפרדים כעת מן העדר ההמוני, ברוכים הבאים. כולנו עברנו זאת: אחד הגיע לגבעות אחרי פינוי מעון, חוות גלעד, עמונה, ולא לדבר על גוש קטיף, (כאשר כל אחד מאירועים אלו מלווה כמובן בהכפשות נואלות) וטרם הזכרנו את החרפה שיהודים נשחטים כאן יום יום ברחובות כדבר שבשגרה במדינה יהודית לאומית ריבונית עצמאית....

| לאן הם חותרים

אז באמת יש עכשיו התקפה תקשורתית גדולה נגד נערי גבעות, וסביר, בעצם לא סביר – בטוח שיהיה בהמשך הקרוב או הרחוק גל מעצרים נרחב מאוד, ואח"כ נשמע את התפוצצות הפרשה בקול רעש גדול. יספרו לנו עלילות על החקירה המאומצת ומי המח ומי הנהג ומי הבלה בלה בלה. כמובן כל הפוערי פה ינבחו ויתייצבו שוב לגנות ולהזדעזע ולהוקיע. סבבה. היכונו היכונו, רק תזכרו: מגינוי לגינוי כוחנו עולה. פשוט כי אי אפשר באמת לכסות את ערוות המדינה במה היא בוחרת להילחם בכל הכח, ומה היא בוחרת להכיל.

ההתקפות על נוער הגבעות לא התחילו ביום אחד ולא ייעצרו במעצר הגבעונים. מערכת הבטחון מחוייבת למחוות שונות לאוכלוסיה הערבית, והיא שוברת את הראש הרבה זמן איך לשווק את זה. היכונו גם לכך. יש תכנית מגרה איומה של ביבי ובוגי לצ'פר את הערבים במגוון מתנות חינם על חשבון העם היהודי.

כבר למדנו להתייחס בסלחנות ליהודונים שכועסים על נערי הגבעות, ומצהירים שאנחנו גורמים לכל הטרור הערבי, מוכר, לעוס, הלאה. במקום להאריך במילים הם יכולים להגיד בפשיטות ''שמעתי רדיו, ראיתי טלוויזיה''. אוקייי. השלב הבא זה ממש לאהוב את אותם יהודים. כן, כן, את המגנים המבולבלים. לאהוב אותם כי הם יהודים חמודים, יש בתוכם לב יהודי מתגעגע למציאות מתוקנת. ואם הם לא יצליחו להבין כנראה הבן או הנכד יעשו זאת. ובנתיים בטוח יש גם לנו מה ללמוד מהם, מכל אחד, מכל יהודי. ולהמשיך לנסות בנחת רוח לשוחח ולהסביר כי תכל'ס אלו דברים פשוטים והגיוניים.

| כמה כיף להתוועד

אתמול היה אירוע חיזוק לנוער הגבעות בירושלים. היה נפלא, הגיעו יותר ממאתיים חבר'ה מגיל 12 ועד +50, פטפטנו, התוועדנו, שרנו, שמענו דיבורים של חיזוקים, שמענו סיפורים, עצות, תובנות, ותחושות. היו דיבורים מהספר של הרב כהנא, סיפורים על המעצר האלים ביותר של הרב מרדכי אליהו בצעירותו, היו שירים. נפנפנו לעצובי"ם השמחים באמצעות מסך שידור ישיר שהיה שם. סחטיין למארגנים המסורים, היה ממש סבבה.

בכינוס הודיעו כיצד להתעדכן על פעילויות, סיפרו בקצרה את כל עשרות (!) הפעולות שעשינו בשבוע האחרון. המוני הפגנות בארץ ובחו"ל (!) נגד השב"כ, צוותים שעומדים בקשר עם אישי ציבור, עם המשפחות, עם השטח - יישר כח לכל הפעילים.

| שומר פיו ולשונו – שומר מצרות נפשו

דובר אמש הרבה על כך שאפשרי לעמוד בחקירה. כן. גם בעינויים. מי שמוכן לקראת מה שיבוא עליו, ומי שיודע מה עתיד לקרות ואינו מופתע מכלום, מי שיודע שמולו יש אויב, אויב חכם ומתוחכם – יכול לשתוק. למה זה חשוב? כי אחרת, במצב הזה, אדם יכול לגמרי להודות בדברים שכלל לא עשה ולסבך את כולם. הוזכר גם כי אם מישהו הפליל אותך וסיפור עליך סיפור משונה, ואתה נתקל בו באיזה עימות או משהו, לא כדאי להיות ביישן, אמור לו ישר שהוא חי בסרט וזה שטויות. פשוט להכחיש מיידי ובקול רם בלי לפחד - ההכחשה יכולה להציל את שניכם מהודאות כוזבות.

בסוף זאת החלטה: מי שהחליט ותקע מחשבתו בחוזקה, בשום פנים לא לדבר, להיות מוכן לכל הפתעה, ואפילו אם נדמה לו שהוא הולך למות או הולך להשתגע, שותקים. גם בלי היגיון שותקים. העינויים הם קשים אבל הם ממש לא הסיפור כאן, הסיפור זה השנים הארוכות שאתה הולך להידפק אם יכריחו אותך להודות בשטויות. זהירות. רק על זה לחשוב והכל אפשרי.

"האיש שלא נשבר" – הספר על חייו המדהימים של רייב לייזר ננס, חסיד חבד שבילה עשרים שנה בכלא הסובייטי, נמכר אמש בכניסה לאירוע. שווה קריאה!

| מורשת קרב

בצידי האירוע היו הרבה פטפוטים, לא כולם נרשמו אך הנה מעטים: סופר על פינוי חוות המעון. בערב לפני היתה התוועדות עם הרב גינזבורג, שירים ניגונים ודיבורים. הרב המליץ לא להבעיר צמיגים במהלך הפינוי כי זה עושה אווירה של פאניקה והיסטריה, ותמיד כדאי להיות ב'מוחין דגדלות', תוך כדי נחת רוח וחשיבה. לכן כדאי להעדיף רעיונות אחרים למשל: קשירה שלנו באזיקים ושלשלאות לבית וכדומה. ואז קם מיכאל בן חורין ושאג "מזתומרת?! מה פתאום! אם אין עשן סימן שאין אש!!! (בלבבות שלנו) חייבים אש בוערת!!! הרב יצחק אמר: בסדר, בסדר, אם זה עושה שמחה לאיזה יהודי, אז בוודאי שזה טוב מאוד!..."

בחקירת השב"כ של הרב לוינגר הרב ישב אזוק לכסא, ונכנס החוקר. הרב שאלו "מה שמך"? החוקר הקריץ: "אבי" הרב המשיך: "אבי מה?" חוקר "אבי כהן". הרב לא מוותר "מאיפה ההורים?" החוקר (כרמי גילון) יצא מהחדר מבולבל, והתחיל לחשוב רגע, יש כאן תרגיל, מה הוא עושה לי? במקרה אחר הרב לוינגר פתח ואמר לחוקר דבר תורה מה'שפת אמת' על פרשת השבוע. החוקר שמח על המציאה וחשב בליבו 'הרב יגיד דבר תורה, זה מצויין ואז נמשיך לענייני החקירה'. במשך 4 שעות המשיך הרב לוינגר להרביץ תורה בחוקר המאזין לכל מילה. בסיום המשמרת, התחלף החוקר במהירות עם חוקר אחר, והכל במטרה שהרב יסיים – ויחל לזמר. ואז כשנתיישב החוקר החדש אמר לו הרב לוינגר "טוב, אתה לא היית כאן קודם, אז נחזור שוב על מה שאומר השפת אמת על הפרשה..."

הרב מרדכי אליהו נעצר כאשר זרק עם חברו הרב רפול רימון על כנסת ישראל. המטרה היתה לפוצץ את הכנסת. עד יומו האחרון לא חזר בו הרב אליהו ממה שעשה. הוא רצה מהפכה, רצה מדינה יהודית אמיתית. למקורבים אליו סיפר הרב כי הכאבים מהמכות שהוא חטף בבית המעצר ליוו אותו שנים ארוכות עד גיל מבוגר. הרב נתלה הפוך (!!!!!!!) והיכוהו בגבו מכות מטורפות.

| ומה הלאה?

אז קדימה לעבודה ולמלאכה! כאמור, יש הרבה יהודים שנבהלו מאוד לראות סרטון חתונה שככה רוקדים בו. אפשר להבין אותם. עכשיו הם צריכים מישהו שרק יפתח להם את העיניים ויפוצץ את הבועה:

''הלו? סרטון? ריקוד? אוקיי. על זה מענים אנשים? מה בדיוק מעסיק את מערכת הבטחון שלנו בימים נוראיים אלה של רציחות יהודים. מה אנחנו בתרפ"ט? אין לנו צבא יהודי כאן בארץ? ....

אז הם אומרים לך, "נו באמת, אתה משווה? אתמול נרצחו שני יהודים בשער יפו, זה באמת נורא אבל אינך יכול להשוות".

אתה שואל אותם בשקט, "סליחה, וכמה נהרגו בדומא?..." אופססס.

מי החליט שרצח שלושה ערבים זה כותרת ראשית, ועשרים יהודים שחוטים זה נסבל? כלומר, כולנו יודעים מי החליט, אבל למה אתה עובד אצלו?