גילית מקום חרפתכם מר בנט!

כבר הרבה שנים מרחף מעל הצבור שאותו אתה מתיימר לייצג צל כבד, צל מתסכל, צל שגורם להמונים בחברה הישראלית לחוש שאתם זרים לו, בעוד אתם אינכם מצליחים להבין: מה רע מצאו בנו. את הצל הזה הוצאת היום מן הבקבוק ואתו האפלת על פאר הצבור שלך.

הצל הזה הוא צל הפאשיזם. ההרגשה שהביחד, והכח שהוא נותן, קודמים לכל אנושיות. בשם המדינה, השלטון, וצל צלו של איום מדומה על חוסנו, הננו להביא בקלות דעת בלתי נסבלת סבל על היחידים. שהרי מי הם אותם יחידים, בין אם שרפו בית ובין אם לא, העיקר, הם מזוהים עם אג'נדה שרוצה להחליף את השלטון בכח. ומנין יודעים אנו שכך הדבר? מישהו כתב טיוטה, ולבסוף נותרה במגרה, ובא השבכ וחשף את ה"מסמך הסודי". ובכלל, חובתנו האנושית כלפי הצעירים הללו מופחתת, שהרי לא משלנו הם, אינם סרים למרות הביחד, אינם משרתים בצבא, אינם אומרים הלל ביום העצמאות, ומי שאין לו את הסולידריות הבסיסית הזאת אתנו, ומי שאינו מבין כי מצוות אלו הן לב-לבה של היהדות, אל לו לצפות לרגשי חמלה מאתנו, בטח לא בעדיפות ראשונה.

אם הייתם אנושיים, רגישים למורכבות האנושית, כי אז הייתם רואים בני אדם לפניכם, על סבלם ומצוקתם על לא עוול בכפם (שהרי גם אתה יודע, מר בנט, שחלק מהמעונים לא עשו מאומה, וחלק אחר כרתו כמה עצי זית ואולי שרפו שטיח של מסגד), ולא מין צל חסר צורה שבא לכסות את עין השמש. אם הייתם שפויים כי אז לא הייתם מתיחסים למסמך חסמב"י שכתב אחד מחבריהם בתור טיוטה כאל מניפסט מכונן שנשבעים עליו עם אקדח ותנ"ך, והייתם מבינים שאנשים פועלים מתוך מצוקות מקומיות, מתוך תסכול על חוסר המעש שלך ושל חבריך שמעלה עליהם את הגר מעלה מעלה ומוריד אותם תחתיו מטה מטה. לו הייתם חברים כמו שפעם (שם, בגלות) יהודים ידעו להיות, הייתם הולכים לדבר קצת עם הצעירים הללו ולהכיר את עולמם מבפנים (כמו שרק אתם מסוגלים להכירו, ולא כמו כל מיני שבכניקים מושתלים שאינם מבינים בעולם זה בין ימינם לשמאלם), ולא הייתם ממהרים לחרוץ דין, כי מה שעשיתם, כמו שהיטבת להסביר, היה חריצת דין גמורה, היה החלטה מושכלת לפנות אל דרך העינויים. ובעיקר, אם הייתם יהודים ולא רק ישראלים-מכונני-מדינה ששופטים הכל רק לפי השאלה מה מחזק אותה ומה לא, כי אז הייתם מבדילים בין אוהב לאוייב, מי לנו ומי לצרינו, מי הענין היהודי יקר ללבו עד מסירות נפש ומי שואף להכחידו עד מסירות נפש, מי שותף בשיח הרוצה בגאולתו של העם הזה, ומי מייחל להיעלמותו של החריג הזה מעל פני האדמה.

תחת זאת אתם בוחרים להמשיך ולאטום אזניכם ולומר בהיתממות מעושה ומאוסה כי מאמינים אתם לשב"כ, ולא לאיתמר בן גביר. כמובן, השב"כ הוא נטול פנים, ואילו איתמר הרי אינו מין עו"ד שעושה מלאכתו, והרי אין חושדים בו שהמציא ציטוטים, איתמר הוא המספר את העדות האנושית אתה בא במגע, ולא מוציא מודעות רשמיות לקוניות, ואתם בוחרים בצד שאין לו פנים, רק הדר וממלכתיות.

מי יגלה עפר מעיניך מרן הרב קוק, שלאחר עשרות שנים של התמסרות להשפיע על צבור הפועלים בארץ וויתרת על הקשר אתם וסיכנת את מפעל חייך, וכל זאת כדי להציל יהודי אחד, שמא הוא חף מפשע, ועתה באים בשמך ואומרים כי הדאגה לצבור מחייבת שלא לבדוק בציציות, והעת היא עת חרום בה צריך לרמוס את נפשות היחידים (במחשבה שניה, מר בנט, אם הייתה לנו אז מדינה, היינו יכולים לחסוך את המחלוקת ששיסעה את החברה הישראלית במשך עשרות שנים, כי היית ממליץ לענות את סטאבסקי עד שנדע סוף סוף מה קרה באותו הלילה...).

לא עת לפילוסופיה עכשיו, אבל לא אמנע מלומר שהגישה הזאת שאתה מר בנט מנופף בה מרוקנת את כלל ישראל מחיוניותו. המציאות מלאה חסרונות, כולנו יודעים זאת, ועם ישראל יודע את עמידתו לפני ה' כנשפטת, ולפיכך מזהה עליות וירידות, הכנעה ושמחה, אהבה ויראה, וכל מה שעושה את החי לחי, ואילו אתם, בבואכם לחוות את האחדות ולהיספג בה, מותירים את כל הבעיות ליחידים, מותירים את החסרונות מאחור, מקפידים לטשטשם, פן יקלקלו את עוצמת הביחד. האם לא עולה על דעתכם שיש מישהו אחר שאכפת לו מן הכלל לא פחות, אבל אינו חושב שהדרך לחיות אותו ואתו היא דרך ההצדקה וההכלה האין-סופית שאתם אמונים עליה? האם לא עולה על דעתכם שאומתנו אומה בהתחטאותה לפני המקום, בעשותה חשבון נפשה ובתשובתה לא פחות מאשר בגבורתה וחוזק התאחדותה?

ואמנם ברור לגמרי שכל האמור כאן אינו אלא הכללה גסה, הצבור היקר הזה שאתה מתיימר לעמוד בראשו ולייצגו הוא הרבה יותר אנושי והרבה יותר מורכב, ובני הגבעות הלוא שם הם צמחו (כפי הנראה על אפו וחמתו של בנט), ומשם שאבו את האכפתיות שלהם ואת גאון ישראל שחסרונו אינו נותן להם מנוח, ואת אהבת האידישקייט (כן, כן, ממש במילה הזאת), אלא שהיות שכך הם פני הדברים, זו העת וזו השעה להפסיק את חנופת "אחינו אתה" ולומר בגאון מסר הפוך: סלקו ידיכם, אל תשלח ידך אל הנער, בני איש אחד נחנו.

ישראל אריאל

נ"ב: למי שלא יודע, פשיזם נקרא כך על שם כלי שהקת שלו עשוייה מחבילת זרדים, וכנראה רומז למוסר ההשכל המפורסם לפיו כל זרד בפני עצמו הוא דק וניתן להשבר, אבל לכולם ביחד אין איש יכול, וכוחנו באחדותנו. כמדומה שעם ישראל אינו פשיסט, הוא חווה את חבילת הזרדים הזאת גם כמשהו שיכול לשתק: 'אל תזוז פן תתפורר', ואילו את עצמו כמי שמטפס בסולם, שנשימת אפו תלוייה בתנועתו וחיפושו.