"שוב- פיגוע ירי בבית אל, אין נפגעים"

"שוב- פיגוע ירי בבית אל, אין נפגעים".
זו הכותרת שהתנוססה באתר החדשות שנכנסתי אליו. תהיתי באמת אם כתבו משהו על שלושת היריות ששמעתי היום בלילה מביתי ששוכן מול ג'ילזון (הכפר הסמוך בו מתגוררים שכנינו חביבינו). הרי הכותרת הזאת כל כך נדושה בשבועיים האחרונים שמשעמם לכתוב עליה.

מה שמוסיף בכל זאת קצת פלפל לסיפור זו העובדה שכל פעם מדובר על מקום אחר שנפגע: פעם בית בשכונת 'משכנות' ופעם בשכונת דוד, והיום לשם שינוי בגינת השעשועים שמהווה קו ישיר בגובהו לכביש הראשי בג'ילזון.
פיגוע רביעי בשבועיים האחרונים.

בשבוע האחרון התראיין אחד מתושבי היישוב, כאשר מספר כדורים נורו מתוך רכב חולף על בית בבניין שבו הוא מתגורר. אומר כאן את עיקר וכוונת דבריו: זהו הפיגוע השלישי בשבועיים האחרונים ואנו מצפים שהצבא יתחיל לפעול, בייחוד כשיש בכך צורך דחוף מאוד, שכן בכל שלושת הפעמים האחרונות נורו הכדורים מאותה נקודת הירי.
ואין הצבא צריך לחכות שיקרה הפיגוע או הפיגועים הבאים, או שמא חלילה תהיינה אבידות בנפש.
אלו היו עיקרי דבריו.

אך הנא בא לו גם בא הפיגוע הרביעי.
כל השכונה מלאה בג'יפים וחיילים שרצים עם נשק.

'אז זו השיטה', אני תוהה לעצמי, 'לבוא אחרי פיגוע, להיות קצת מזועזעים, לרוץ עם נשק ואז לחזור לשגרה'.
'טוב', אני מפטירה לעצמי, 'לפחות את זה הסכימו להם..'.

ולמה אני כזו אופטימית ונחמדה?? מפני שבשנים האחרונות (בלי הגזמה), במשך כל יום שישי כמעט, נאלץ הצבא להיכנס עם מספר ג'יפים לתוך ג'ילזון, מאחת עשרה בבוקר ועד שש בערב, תלוי מתי מגיע הלילה.

שם בג'ילזון מנהלים החיילים מרדף מעייף מול חבורת פרחחים ששמה לה למטרה להיות ה'גיבורים של הכפר' ולצאת כגיבורים למלחמה מול צבא הכיבוש. כמובן שהדבר כולל גם רצח של החיילים, הכל במידת האפשר. עד עכשיו לא לגמרי הזדמן להם ב"ה.
דבר אחד שאני מקנאה בערבים הללו - הם רואים בנו צבא כיבוש ויעשו הכל כדי שלא נהיה כאן. הלוואי ואנחנו היינו כאלה, מה שלא קורה..

מאחר ומדינתנו מייחסת ל'צבא ההגנה לישראל' את התואר "הצבא הכי מוסרי שבעולם" - מדינתנו מתייחסת בכבוד לתואר שהציבה לעצמה. אך דבר אחד קצת התפספס לה בדרך: המוסריות כלפינו.
מרוב מוסריותה כלפי הערבים היא שוכחת שברוב מוסריותה המופרזת היא שוכחת אותנו ומתנהגת אלינו בחוסר מוסריות.

כשם שאנו רואים למשל אצל החיילים בכפר ג'ילזון:
החיילים הטובים מקבלים הוראות מלמעלה להבליג ולהבליג, כל הזמן. מובן שהם בוחרים אם להקשיב או לא, אבל אם הם סוטים ואפילו במעט מקווי המדיניות שהותוו להם ומעזים לחצות קצת ולהשיב, הם מקבלים מנה אחת אפיים הכוללת שימוע וכלא צבאי או הרחקה מהתקדמות בצה"ל במקרה הטוב.
אז מוטב פשוט להקשיב. ומה גורמת ההקשבה??

ומספרים חיילים שנמצאים בג'ילזון בימי שישי (ע"י סרטון שהופץ על ידם), שידיהם כבולות והם מרגישים שהם אינם יכולים להשיב כראוי לאנשים, או יותר נכון פראי אדם, שמנסים להורגם. הם מרגישים צחוק מעצמם שהם משמשים כלעג וקלס כאשר ילד ערבי עומד מול הפנים שלהם ומגדף אותם והם צריכים להבליג.

אך ישנה אומנם פעילות קטנה כאשר הם במרדף אחרי הבחורים הבוגרים, שמגיעים מידי יום שישי על מנת להיות ערבים טובים הנאמנים לארצם ולהלחם בצבא הכיבוש. וגם זה, לדבריהם, מלווה בצעצועים כגון כדורי גומי, רימוני תאורה וגז מדמיע שחודר אחר כך לבית אל.

כמובן שהצעצועים מפחידים בפעמים הראשונות והשניות, אך הערבים לומדים להתרגל וכבר לא נרתעים ולחיילים אין מה לעשות מלבד לרדוף אחריהם. והסיבה היחידה שהם בורחים זה בגלל שאם הם יתפסו, אז הם יתפסו. לא סיבה כלשהיא אחרת. ואיך אני יודעת שהם התרגלו לצעצועי ההרתעה? מכיוון שבתצפיותי אחריהם בימי שישי לעיתים, ראיתי שכשהם מקבלים גז מדמיע, (ומדובר על פקעת שבתוכה מרוכז הריכוז של הגז המדמיע, שהוא הכי מדמיע, ומשם הוא מתפזר לכל הסביבה), הם מתרחקים מעט בזמן שאנחנו, כשהרוח מביאה אלינו את הגז, רצים לבתים וסוגרים חלונות ופתחי אוויר. מה שמוכיח שאכן, הם התרגלו.

אז איך אני מקשרת את זה לחוסר המוסר של המדינה ע"י הצבא כלפינו? כי כשיש מדיניות רופסת וצעצועים במקום נשק חם, אזי בהחלט גם הטיפול בערבים לאחר פיגועים נעשה בצורה יותר זהירה. ואם תאמרו שאיני יודעת כלום ושהכל מתנהל מאחורי הקלעים ושהצבא פועל, אאמין לכם. אבל כולנו יכולים להסכים שאם ירי מתבצע שלוש פעמים בזה אחר זה מאותה נקודת ירי, יש כאן משהו שלא מתנהל כשורה. וזה הגיוני, לאור מה שמפורט למעלה לגבי מדיניות ההבלגה של ממשלת ישראל.

אז איך המוסר מסתדר פה אם הפיגוע הרביעי קרה שלוש וחצי שעות לפני כתיבת הכתבה הזאת, וזה רק בשבועיים האחרונים....?! אם נחשב השנה, נגיע לפיגוע השישי או השביעי. אני כבר לא מצליחה לספור.
ואז מתי נתעורר ונתחיל לפעול? כשאחד הילדים, או אחד התושבים מהיישוב, יפגע ח"ו?!
אין על המוסריות של מדינת ישראל. הצבא הכי מוסרי שבעולם. בתקווה ואיחול לעתיד טוב יותר.
בשורות טובות. בציפייה לבניין אריאל והמקדש!