מסופר על אחד מגדולי ישראל שנשאל לאחר קום המדינה: מה ההבדל בין מידת הביטחון המדוברת בתורה לבין המושג ביטחון במובן הציבורי המדובר בארץ? תשובתו השנונה היתה: זו [מידת הביטחון התורנית] מלעיל, תרתי משמע [בהברה אשכנזית מבטאים את 'מידת הביטחון' במלעיל, אבל תרגום המילה מלעיל הוא מלמעלה], וזה [המושג הציבורי 'ביטחון'] הוא מלרע, תרתי משמע [בעברית מדוברת היום מבטאים מילים במלרע, אבל תרגום המילה מלרע הוא מלמטה]... .
בדרך כלל מבינים שכוונת אותו רב גדול היתה שמי שיש לו ביטחון בה', 'ביטחון למעלה', לא צריך בכלל ביטחון במובן הציבורי הפשוט – ביטחון גשמי מאויבי ישראל. אמנם, המציאות של השבועות האחרונים מלמדת אותנו הבנה אחרת, עמוקה יותר, בקשר בין שני סוגי הביטחון.
לעם ישראל בארץ עומד כח מגן גדול וחשוב – צה"ל, הבנוי מטובי בחורינו היקרים, שמוכנים למסור את נפשם על שלומנו וביטחוננו. לצה"ל גם יכולת צבאית גבוהה, הן מבחינה טכנולוגית והן מקצועית, ובכוחו באמת למגר ולחסל כל איום בטחוני על היהודים בארץ. הבעיה היא שצה"ל כפוף לממשלה ולמנהיגים הפוליטיים, להם אין מספיק תוקף וחוסן פנימי הנדרשים כדי לצאת למלחמה חזקה ותקיפה. מנהיגי המדינה מהוססים ונכנעים ללחצים בינלאומיים הן ביחס לאופן המלחמה והן באשר למטרותיה ותכליתה. לכן הם נזהרים מלפגוע בחיי אזרחי האויב גם כשזה פוגע בחיי חיילינו ואזרחינו, לכן הם ממשיכים לסייע "הומניטארית" לאויבינו, ולכן הם משתדלים להפסיק את המערכה בעיצומה עוד לפני שהוסר האיום על תושבי הארץ (מה שגורם לאויבים לחזור ולהרים ראש, כך שהמלחמה לא מסתיימת, ומשני הצדדים נגבה מחיר דמים כבד).
מה היינו מצפים ממנהיג יהודי אמתי וראוי? מנהיג יהודי ראוי מלא בביטחון בה' אלקי ישראל. הוא יודע שמוטל עליו לעשות כל שביכולתו בדרך הטבע, אבל הוא יודע היטב שהכח לפעול, והצלחת הפעולות, באים מה' יתברך. הביטחון בה' הוא הנותן כח לפעול בתוקף ובנחישות, בלי פחד מאומות העולם ובלי הסתמכות על משענות קנה רצוץ למיניהן.
לאור זה, מובנת משמעות חדשה בקשר בין ביטחון ב'מלעיל', ביטחון בה', לביטחון ב'מלרע', ביטחון גשמי מפני אויבי ישראל: כאשר אין ביטחון בה' אי אפשר להילחם בתוקף, במסירות ובנחישות כדי להביא לשלומו וביטחונו של עם ישראל. הגויים לוחצים, הפתרון לא באופק, והבלבול מחליש ונוטע ספקות. רק מי שמלא בביטחון בה', "הנותן לך כח לעשות חיל", יכול לפעול נכון – בתוקף, באמונה ובשמחה – כדי להביא שלום וביטחון לעם ישראל. מתוך הביטחון בה' מצליחים לפעול בנחישות ולהביא ביטחון גשמי אמתי לעם ישראל בארץ ישראל.
במציאות של היום, שני סוגי הביטחון מתחלקים בחדות בין הציבורים: הציבור החילוני מחפש ופועל למען ביטחון במובן הארצי הגשמי – לשם כך הוא מתגייס לצבא, נלחם ומוסר את נפשו. לעומתו, הציבור החרדי דוגל בביטחון בה' – אמירת תהילים, לימוד תורה וריבוי תפילה כדי לחזק את עם ישראל רוחנית ולהרבות בזכויותיו, מתוך אמונה שבזכותן יגן ה' על עמו.
שתי הדרכים טובות ומועילות, אבל הדרך הרצויה באמת היא השילוב של שתיהן: הציבור החילוני צריך להבין שבלי אמונה וביטחון בה' אי אפשר לפעול כראוי ולהביא באמת שלום וביטחון גשמיים. הציבור החרדי צריך להבין שבפעולות רוחניות אין די. האמונה בה' והתפילה אליו לא אמורות להחליף את ההשתדלות המעשית בדרך הטבע, להיפך – ביטחון אמתי בה' דוחף לפעולה מעשית ומביא להצלחתה.
