מי שמאמין – מנצח!

ההחלטה לעצור את מבצע 'צוק איתן' ולצאת מעזה מכאיבה ומקוממת: כל כך הרבה חיילים יקרים נפלו במבצע הזה כדי להגן על עם ישראל ולנצח את אויביו, ולפני שהמטרה הזו מושגת הצבא מתקפל ונסוג. הערבים עדיין יורים רקטות, תושבים באזעקות ובמקלטים, והממשלה חוזרת לטמון את הראש בחול (תרתי משמע…).

באמת, ההחלטה הזו היתה צפויה מראש, ולא רק בגלל הלחץ הבינלאומי המופעל על ממשלת ישראל. הבעיה מתחילה עוד קודם – בשאלה מה מטרת הלחימה. כפי שאמרו מנהיגי המדינה, מטרת המבצע היתה להחזיר את השקט לאזרחי ישראל לפרק זמן ארוך. במילים אחרות: אין למדינה פתרון אמתי לבעיה העזתית. כל מה שאפשר הוא להחליש זמנית את חמאס, עד שיתאושש במוקדם או במאוחר ויחזור להכות בנו. כך הם פני הדברים אצל מנהיגי המדינה דהיום – אין פתרון מושלם לסכסוך, ותמיד נצטרך להכות ולהחליש את אויבינו, והם יחזרו ויכו בנו בסבב הבא, ח"ו.

כך הם פני הדברים אצל מי שאינו מאמין בה', ובתורתו הקדושה. מי שלא מאמין בבורא העולם ומנהיגו רואה את החיים – האישיים והציבוריים – כמשהו נתון וקבוע, שאי אפשר לשנות ולקדם באופן משמעותי. העולם הוא לא מושלם, וצריך להסתגל ולהתרגל אליו. אם אין אלקים שברא את העולם, שרוצה בו ושמקדם אותו אל תכליתו ויעדו האמתי, מה כבר אפשר לצפות מהחיים כאן?

אצל יהודי מאמין זה ממש לא כך. יהודי מאמין יודע שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל ע"י ה', ושאנחנו צריכים ומצווים להוציא מהארץ את הגויים כדי שנחיה כאן בשלום. הנהגה יהודית ההולכת בדרך התורה יודעת להציב את היעד האמתי הזה, ולא לוותר עד שמגיעים אליו. אז יש טעם במסירות הנפש המופלאה של החיילים, ויש תקוה אמתית לאחריתנו. זו לא שפיכות דמים אינסופית, אלא מלחמה ברורה, במגמת ניצחון מוחלט ומושלם.

תחת הנהגה תורנית המציאות נראית אחרת מעוד בחינות רבות: הנהגה יהודית מבחינה בהבחנה הבסיסית – מעיקרי אמונת ישראל – בין יהודי לגוי. עם ישראל הוא העם הנבחר, אהובו וקרובו של ה'. אין לנו דבר נגד הגויים (כל עוד אינם נלחמים בנו, פיזית או רוחנית), אבל איננו דומים ואיננו שווים להם. מתוך כך ברור שחיי יהודי אינם שווים לחיי גוי, וסיכון חיי יהודים כדי למנוע פגיעה באויביהם היא זלזול במעלתם ובקדושתם האלקית.

גם היחס אל הלחץ הבינלאומי הוא שונה מאד – כאשר יודעים היטב שהקיום שלנו בארץ בא לנו מה' אלקי ישראל, המראה לנו ניסים ונפלאות על כל צעד ושעל בשהותנו כאן, לא מפחדים מלחץ בינלאומי. כאשר בוטחים בצור ישראל האמתי, מעיזים לומר בגלוי ובגאון את אמונתנו ואת זכותנו על הארץ ועל ישיבתנו בביטחון בה. ממש כך: לא נבהלים מ'מה יאמרו הגוים', ובמקום להישען עליהם נשענים על ה' האחד והיחיד. ומה יקרה? אמריקה תילחם בנו? קודם כל – גם אם כן, ה' הוא שומר ישראל, לא ינום ולא יישן, ומי שהציל אותנו מפרעה ומהמן ומשאר צוררי ישראל יציל אותנו גם מהם. אבל, והוא העיקר – אם אנחנו נאמר את האמת והאמונה שלנו בביטחון, בריש גלי ובשמחה – גם הגויים ישתכנעו ויסכימו.

הכותב הנו חבר בתנועת דרך חיים