פשע שנאה - סיפור

רפ"ק כהן פיהק פיהוק אחרון לפני כניסתו לתחנה. החופשה היתה במקום הוא הרהר לעצמו, רק חבל שהיתה כל כך קצרה. יאללה, חוזרים לעניינים ולאקשיין.

כשאתה דמות פיקודית אתה חייב להיראות נמרץ ויעיל.

"בוקר טוב גלית" היא מש"קית החמ"ל המיתולוגית, "מה יש לנו היום?"

"בוקר, תעביר לבלשים שלך שנמאס לי לחפש כל בוקר את הסוכרזית ושזאת הפעם האחרונה שהם נכנסים לי למשרד. קפה?"

"בטח. שתיים סוכר"

"מה שאלת? אה, שגרתי. יש את ההתפרעויות הרגילות, חמישה מוקדים במזרח העיר עם כמה מאות צעירים, משהו כמו 20 בקת"בים, אם מישהו בכלל עדיין סופר, איזה שלושים תלונות על זריקות אבנים. נהגים היסטריים, כולה הלכו כמה שמשות, אפשר לחשוב"

" אנשים קצת נלחצים, זה טבעי. יש נפגעים?"

"משהו כמו חמישה פצועים מאבנים באזור שער האריות, שני ילדים פגועי ראש. מי לוקח ילדים למקומות כאלה, אני שואלת אותך?"

"לך תבין את ההורים האלה. הייתי מכניס אותם לכלא, תאמיני לי"

"יש גם את שני המג"בניקים עם כוויות מבקת"ב בקלנדיה. קפצו בזמן מהג'יפ, יצאו בזול. היית צריך לראות את התמונות של הג'יפ. בינינו, מה הקטע להיכנס להם לתוך השכונה?"

"מישהו חיפש אקשיין ומצא אותו. בטח מפק"צ חדש שלא מכיר את הנהלים"

"אה, יש גם את הירי על כוח בהר הזיתים. כמה פגיעות בג'יפ, אבל לא מעבר לכך"

"בסדר, מה עם ההיערכות לתפילות היום?"

"רגיל. יש כמה עשרות מתבצרים על ההר עם הרבה אמל"ח קר, ברזלים ואבנים. העלו סרטונים ביוטיוב עם ציוד משטרתי שלקחו שלל, דגלים של חזבאללה וכל הקטעים הקבועים. שום דבר מעבר לזה. אם הם רוצים להוציא את הזעם שלהם בכמה אבנים ופוזות למצלמות, שיהנו. הממ"ז הורה על סגירת ההר ליהודים"

"נו, ברור. מי צריך את הפרובוקטורים הללו בתוך כל הבלגן. התראות חריגות?"

"שתיים, אחת על מטען מאולתר מבית לחם, אחת על מפגע בודד עם נשק, לא משהו מעבר לזה. זה חוץ מההתראה הקבועה על החוליה משועפט. הנה הקפה שלך. עוד משהו שאני יכולה לעזור?"

תודה. תגידי, יש לך מושג מה הממ"ר רוצה ממני? ראיתי שהשאיר לי הודעה"

"אתה לא מעודכן, הא?"

"לא. מה קרה?"

"בלגן. אל תשאל. בית משוגעים"

"רצח?"

"איפה, הלוואי"

"רק אל תגידי לי תג מחיר"

"דווקא כן. העסק רותח. כל התקשורת עלינו. מסיבת עיתונאים עם השר עוד שעה. המפכ"ל התקשר לכאן אישית, רוצה תוצאות תוך 48 שעות. שב"כ בנוהל חבירה, קורס סמלים הוקפץ. שתי פלוגות מג"ב עזבו את האימון בדרום, עולים לכאן לתגבר"

"מה את אומרת, איזה בלגן. חשבתי תהיה שבת שקטה. מה הפרטים?"

"גרפיטי. קיר נטוש באיזו חצר של מסגד. פלא שמישהו בכלל עלה על זה. מוחמד מת, נקמה, התינוקת, ככה ממש כתבו. איזו מדינה, תאמין לי"

"איזו תינוקת?"

"מהפיגוע דריסה"

"אה, כן. שמעתי משהו על זה בחופשה. צריך להיות זהירים ליד הכביש"

"עם כל הכבוד לכאב, יש גבול. מפחיד לאן אנשים יכולים לקחת את התגובות שלהם. אני אומרת לך, דעא"ש זה כבר כאן"

"מה שמפחיד אותי במעשים האלה של הגרפיטי זה עוצמת השנאה. מפחיד"

"אם אותי היו שואלים, יחידת צלפים, כדור בראש. אין דרך אחרת"

"ברור. אם לא נהרוג את התופעה היא תהרוג אותנו. אז אני מבין שכולם בשטח בנוהל חירום? איזה בוקר"

"טוב, אני רצה. ביי"