שווא שקד שוטר

תחושת השליטה במצב

אי אפשר לחיות במצב בו אתה לא יודע מה יהיה עוד רגע, תחושה כזו של לחץ ומלחמה. ולכן היחס האינסטינקטיבי לצרות הוא להדחיקם ולהמשיך הלאה. כך עובדת היום המערכת: לתגבר בעוד שוטרים, לעצור עוד חשודים, להציב מחסומים. והעיקר, 'להבטיח שקט'.

אם נתרגם תחושה זו למילים שלנו נאמר, המצב בסך הכל טוב, וכרגע קרתה איזה תקלה קטנה - פיגוע. אבל המציאות לא יצאה משליטה, חלילה. אנחנו נדאג, אנחנו נטפל ואנחנו נשמור. אנחנו.

'אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר'

לא כך הסתכלות ההלכה. ואם נדייק, היא בדיוק הפוכה. וכך כותב הרמב"ם:

"מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הצבור... אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה: 'והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי', כלומר: כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי"

כשההלכה פוגשת צרה היא מתרגמת זאת לדיבור של ה' אלינו: תחזרו בתשובה! תתעוררו! גישה זו הפוכה מאה שמונים מעלות מניסיון ההדחקה והשגרה.

ההלכה אומרת: אם קרתה צרה, משהו צריך להשתנות. לא יכול להיות שהכל ימשיך אותו הדבר. כי ה' הוא זה שעשה את הפיגוע, ותפקידנו הוא להבין זאת, להפנים, ולהתחיל לעבוד! ואם לא תתייחסו כך, הצרות ימשיכו - "אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי", בהנאה לכם...

כן. מותר להגיד שאנחנו לא שולטים במצב ויש מישהו מלמעלה שדואג לנו ושומר עלינו "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר". תקראו שוב - "שוא שקד שומר!", אין שום חשיבות לשמירה שלו! לא שוטרים לא מצלמות ולא כיפת ברזל. רק ה' שומר.

ביטחון אמיתי – רק מתוך הביטחון בה'

צריך הנהגה שהולכת על פי תורה שתדע שרק ה' שומר עיר, ומתוך כך השמירה שלה תהיה אמיתית, יציבה ולא שמירת שווא.

כשיודעים שה' שומר, וכל השמירה שלנו היא 'כיסוי' לשמירה האמיתית של ה', אין בעיה לתקוף ולהגדיר יעדים ברורים מאוד, גם כאלה שהיום נראים הזויים. כל ארץ ישראל, רק לעם ישראל ועל פי תורת ישראל. מי חושב על זה היום??? אבל כשה' שומר עיר, הכל יכול להיות.