החיים חייבים להמשך

שכונת הר נוף בירושלים. שני ערבים עם נשק חם וקר טובחים ביהודים מתפללים עטורי טלית ותפילין ורוצחים ארבעה מהם. באותו זמן יורה מחבל מרכב חולף בטרמפיסט שעומד בצומת יצהר - הפעם ב"ה אף אחד לא נפגע. ג'יפ צבאי שחנה בסמוך זיהה את הירי ופתח מיד במצוד אחרי המחבל שהתרחק במהירות, מותיר שוב את הצומת שקטה כמו לפני כמה שניות.

תושבים רבים שרצו לצאת ולמחות על אזלת היד וחילול ה' המתמשך גילו להפתעתם שיצהר "סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא". מיד אחרי הירי הצבא הורה לחסום את השער של יצהר. הסכנה בצומת חלפה כמעט בשניה שהיא הופיעה, אבל כנראה בשביל להיות בטוחים, הצבא רוצה קודם כל שטח סטרילי, נקי.

היה אפשר להאמין לזה לולא העובדה שהציר היה פתוח לנסיעה באותו זמן, פתוח לנסיעה לערבים בלבד, כמובן. רק היהודים נחסמו. אז לערבים השגרה חזרה מיד, וליהודים? אם השטח לא סטרילי, מה ההיגיון לחסום את השער של יצהר? מה ההגיון לחסום רק את היהודים?

זמן קצר לאחר מכן, כאשר יהודים התעקשו בכח לצאת מהישוב ולהגיע לצומת, הם ראו שהכל כרגיל, אין לחץ בציר, אין סטריליות, אפשר לתפוס טרמפים כרגיל, אז מה היה הלחץ?

התעלומה נפתרה תוך דקות ספורות. הסתבר שראש הממשלה הערבי היה אמור לעבור בצומת יצהר ממש באותם דקות, מיד לאחר הפיגוע. ואם יהודים ירדו לצומת הנסיעה שלו תהיה - איך אומרים, פחות נעימה. הוא אכן הגיע, הפיהרר הערבי. אבל כיון שהיהודים הצליחו לפרוץ את 'המצור' ולצאת מהישוב צה"ל נאלץ לחסום את הציר לרכבים ערבים, כולל את אותו צורר, שנאלץ לשבת ולחכות שהציר יפתח שוב לערבים. כמה דקות אחר כך כבר הורו לו חיילי צה"ל ליסוע מסביב, כנראה שהציר לא יפתח כל כך מהר.

בראש סדר יומו של המח"ט – שגרת יומו של הצורר הערבי

ממש לפני פרוץ מלחמת לבנון האחרונה, ההיא בלי היעדים והמטרות, היתה סערה רבתי סביב הרמטכ"ל. הסתבר שהוא הספיק למכור מניות מסוימות שהיו ברשותו לפני המלחמה כדי לא להפסיד כסף. הציבור יצא מגדרו, איך אדם כזה עומד בראש הצבא שלנו, כאשר המלחמה ובטחון האזרחים הוא לא מה שעומד בראש מעייניו?!

אבל זה עסק קטן מול מח"ט שמחליט לחסום ישוב שלם דקות ספורות אחרי שהיה טבח נורא בעיר הבירה, דקות אחרי ניסיון פיגוע מחוץ לישוב עצמו, רק כדי שהצורר הערבי יוכל לעבור בנחת, בדרכו לעוד פגישה עם חבר מרעיו. זה מה שעומד על סדר היום. לא מניות וכסף, ולא דם יהודי שנשפך כמים. הצורר הערבי ושגרת יומו. ב"ה, הצבא לא יתן למחבלים להרוס לנו את שגרת החיים. המממ... טוב, בערך... הצבא לא יתן ליהודים להרוס את שגרת החיים.

החיים חייבים להימשך, אבל החיים של מי?!