מתברר בפעם המי יודע כמה שהמנהיגים המוליכים את הספינה הזו, מדינת ישראל, באמת ובתמים סבורים שאנו הנתינים טיפשים גמורים וכי ניתן לסובב אותנו בכחש פעמים רבות, בלא שנבחין בכך, בלא שנמחה ובלא שנסיק ביום כי יבוא את המסקנות המתבקשות.
כך למשל בסוגיית פינוי חומש חלילה. בימים האחרונים עולה מחדש נושא חומש ועמו דרישת השמאל המטורלל לפנות את הישיבה ואת תלמידיה מההר. הדחף הפוליטי המלווה בשנאת המתנחלים, הדתיים וההתיישבות - מוכר. כך גם הטמטום שבהתנהלות הפוליטיקאים שאינם רוצים להבין שבהרס הישיבה בחומש הם מחזקים את האויב הערבי ומוסיפים שמן למדורת המוטיבציה שלו להרוג בנו. הרי לאחר רצח האברך יהודה דימנטמן הייתה מתבקשת פעולה של חיזוק הישיבה, כדי ללמד הרוצחים לקח מתבקש – בטרור לא תשיגו דבר וחצי דבר. למרות זה, תובנות הרשעים או חכמי חלם המנהיגים אותנו (בחרו אתם מה יותר מתאים) הן שצריך להרוס את הישיבה (ובכך לחזק ידי הרוצחים בנו).
מה שחמור לא פחות, צבוע ונורא הוא הנימוק אותו מספקים חכמי חלם. "יש חוק" הם אומרים, הוא חוק ההתנתקות שעל פיו אסור ליהודים להימצא באזור ממנו גורשו יהודים לפני כמעט עשרים שנים.
הכיצד אם כן לא טוענים הרשעים אותה טענה עת בחאן אל אחמר מדובר? הכיצד פעלו חכמי חלם הרשעים להסדיר בפועל עשרות אלפי בתים של ערבים שנבנו בניגוד לחוק בכל רחבי ארצנו?
הרי לכם צביעות במיטבה, כזו העטופה ברשעות לשמה. אלפי יהודים מטובי בניה של הארץ הזו מחכים שנים ארוכות להסדרה, כזו שתביא לבתיהם הדלים חשמל ומים באספקה סדירה ומושיע אין. לעומת אלה זוכים הערבים אויבי עמנו לעדנה רבתי, לעידוד, הסדרה, חיבוק מהשלטונות ועזרה מהירה, כזו המדלגת מעל מכשולי הבירוקרטיה והחוק.
הדוגמאות לרשעות הזו, לטמטום הזה ולקהות החושים הזו, שלא לומר רדיפת יהודים במדינתם – הן רבות מספור.
שקר נפוץ עליו חוזרים המנהיגים תדיר הוא שבמדינת ישראל יש חופש דת ופולחן מלא, לכל האזרחים וללא הפליה. באמת? מדוע אם כן מזדרזת המדינה לפעול להפיכת החלטה שיפוטית שאפשרה לראשונה ליהודי לומר "שמע ישראל" על הר הבית? זה בעוד שרבבות ערלים אויבי עמנו מתפללים שם באופן חופשי.
איך ייתכן שהמדינה שוקלת מימון ניתוח פלסטי למחבלת שניסתה לרצוח יהודים ונפצעה תוך כדי כך? איך יכול להיות שערבי מתקיף יהודי ובהגיע המשטרה השוטרים עוצרים את המותקף היהודי ומניחים את התוקף הערבי לנפשו? איך למען השם הגענו למצב החולני הממאיר בו דגלי האויב מונפים באוניברסיטת תל אביב ואילו סטודנטית המבקשת להביא עמה לקמפוס דגל ישראל נחסמת והדבר נאסר עליה?
כמובן שאין לי תשובה לשאלות דלעיל, זולת זו שאלה האוחזים בהגה השלטון הם הם הנושאים באחריות. מכאן שרק הערה אחת לי – אל תחשבו אותנו למטומטמים גמורים. בבוא העת נבוא אתכם חשבון (בקלפי) בתקווה שתחתיכם ייבחרו להנהיג אותנו יהודים נאמנים לארצנו, לעמנו ולתורתנו.
