כשמדברים על הקדוש יהודה דימנטמן הי"ד, באופן טבעי זועקות המילים "מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ". כעין זעקתו של יעקב אבינו "טָרֹף טֹרַף יְהוּדָה"! יהודה דמינטמן נרצח בידי הישמעלים, "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ", הוא נלחם כאריה למען לימוד תורה וישוב הארץ, ועלה למרומים בחזרתו מלימוד תורה בחומש.
במאמרי זה רציתי להתמקד בחלקים האחרים של הפסוק.
בפסוק זה מופיע האריה בשלושה ביטויים:
גּוּר אַרְיֵה,
אַרְיֵה,
ולָבִיא.
מה מסמל כל אחד מהם?
מסביר רש"י:
"גור אריה. על דוד נתנבא. בתחלה גור, בהיות שאול מלך עלינו, אתה היית המוציא והמביא את ישראל (שם ה, ב.), ולבסוף אריה, כשהמליכוהו עליהם".
רש"י מסביר לנו מי הוא "גּוּר אַרְיֵה", ומי הוא "אַרְיֵה". רש"י לא מסביר מי הוא הלָבִיא.
גם פרשת בלק נכתב פסוק דומה: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי, וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ". גם שם כתובים "אֲרִי" ו"לָבִיא". מה הכוונה שם?
מסביר שם רש"י "כרע שכב כארי. כתרגומו, יתישבו בארצם בכח ובגבורה:".
וגם שם צריך ביאור, מיהו הארי ומיהו הלביא?
והנה הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י"א הלכה א', דורש את פסוקי נבואת בלעם אודות דוד המלך ומלך המשיח.
וזה לשונו " אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם. וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל [בָּאַחֲרוֹנָה]. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר 'אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה' זֶה דָּוִד. 'אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב' זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב' זֶה דָּוִד. 'וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל' זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. 'וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב' זֶה דָּוִד, 'וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת' זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וכו'...
על פי דברי הרמב"ם הללו, נוכל להמשיך את דברי רש"י ולפרש, ש"לָבִיא" הכוונה למלך המשיח.
בפרשת בלעם נסביר על פי דרכו של הרמב"ם וכהסברו של רש"י: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי" זו ירושת הארץ שבימי דוד, ו"וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" זו ירושת הארץ בימי מלך המשיח, שאנו בדרך אליה.
וכן בפרשת ויחי:
"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" – כדברי רש"י זה דוד בימי שאול, שהיה המוציא והמביא,
"כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה" – זה דוד המלך בשעה שמלך על ישראל,
"וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" – זה מלך המשיח.
יהודה דימנטמן הי"ד היה כל כולו מסור לעניינים אלו. כמיהה לגאולה שלמה. ציפייה לגאולה, ופעולה למענה. בעיקר עם הדגש של דברי רש"י על פרשת בלעם "יתישבו בארצם בכח ובגבורה".
לצערנו, כבר הזכרנו לעיל, את הזעקה על יהודה שלנו "מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ" - "טָרֹף טֹרַף יְהוּדָה". לא זכינו שיהודה ישלים את המשימה, וכעת מוטלת עלינו המלאכה, במיוחד בחומש.
אך נאמר לאותם המתנהגים כחיות "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ", ובעיקר לאומה ששלחה אותם, ורואה ברוצחים כשליחיהם הנלחמים למענם:
יש עוד גמרא העוסקת בלביא, שגם היא לקוחה מפרשת בלעם, ובה מאוד ברור שה"לָבִיא" מהפסוקים לעיל הכוונה לגאולה השלישית של עמנו.
אומרת הגמרא במסכת סנהדרין דף קו.
"וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל". א''ר יוחנן, אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב''ה עושה פדיון לבניו! מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה?".
מסביר רש"י "מי מטיל כסות בין לביא וכו'. לעכבן שלא יזדקקו זה לזה דמסוכן הוא. כלומר מי הוא שיכול לעכב את ישראל והקב''ה מכניסם:".
רבש"ע משיב בנים לגבולם. רבש"ע משיב את הארץ לבניה. ואוי לה לאותה אומה ששלחה את הרוצחים לפגוע ביהודה. אוי לה לאותה אומה שמנסה לעכב את הזיווג בין הלביא ללביאה. אוי לה לאותה אומה המעכבת את חזרת עם ישראל לארצם!
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:
