האמת חייבת להיאמר

המצב מדשדש, אין ספק. בעזה, וגם בצפון נמנעים מלחימה. בכל התחומים המצב הוא כזה: לא מוכנים להגיע להכרעה, ובוודאי שלא להכרעה הנכונה. כל הטיעונים הביטחוניים – אפשר למתוח אותם לכאן ולכאן – כמה שאנחנו צודקים – תמיד יהיה מי שיגיד אחרת. אבל יותר מזה - לא נראה שהם עוזרים מספיק. המצב ממשיך להיות גרוע כשהיה. כל הטיעונים אזלו, וחייבים להגיע לטיעון האמיתי – זה ציווי תורתנו הקדושה. אנחנו רוצים מדינה יהודית. זה הסיבה שהאסלאם מצליח כל כך – הוא אומר את הטיעונים האמיתיים שלו, ולא חושב על מה יהיה נשמע נחמד לאנשים. להגיד את הטיעונים האלו שוב ושוב – אנחנו רוצים מה שאנחנו רוצים, אם זה הכרעה, אם זה כיבוש והתיישבות ועוד – כי זה ציווי תורתנו הקדושה. לא כי זה ביטחוני, לא כי זה יעיל, אלא כי ככה ה' אמר. כי אנחנו יהודים מאמינים. עלינו ללכת 'על כל הקופה'. אם תביא סיבה פרקטית – היא יכולה להשתנות, היום לכאן ומחר לשם, היום אתה תאמר כך ומחר מישהו יגיד אחרת. חייבים לומר לציבור את האמת, ולא לספר לו כל מיני טיעונים שונים, כמה שהם יהיו נכונים. בסופו של דבר - רק האמת תצליח ותנצח, וזה מה שייתן ל'הנהגה' את הכוח ועמוד השדרה לעמוד איתן מול כל הלחצים. 

הם חייבים ללכת 

הרמטכ"ל ושר הביטחון הכושלים ביותר בתולדות מדינת ישראל, ממשיכים בתפקידם משל לא אירע דבר בשמחת תורה. הם לא סתם נשארים, כי הם צריכים פרנסה; הם רוצים להישאר כי יש להם תפיסה ואג'נדה, אותה הם רוצים להנחיל ולבצע. יש להם תפיסה האומרת שאסור לנצח ולהשמיד את האוייב; הם אינם מוכנים בשום אופן לכיבוש מלא של עזה, וסירבו לבקשת הקבינט להכין תכניות לכך; הם רוצים מדינה פלסטינית, שזה לא רק אסון ביטחוני, אלא זה גם חילול השם מאין כמותו – ישות שאינה 'עם ישראל' שתשלוט בחלקים מארץ ישראל; הם רוצים צבא מערבי, חילוני, מתבולל, לא כזה שנושא את שם ה', אלא כזה שאינו נושא שום דגל, אולי חוץ מדגל הפרוגרסיביות. אין עיוורים מהם. והם בחוצפתם ממשיכים למנות אנשים 'משלהם' שחושבים כמוהם לתפקידים בכירים, בדיוק כמו הממשלה הקודמת שמינתה את היועמ"שית הנוכחית בשביל לסנדל את הממשלה הבאה – כך הם ממנים את הבאים בתור בכדי לדפוק אותנו אחרי שהם יעזבו. אבל, וזה אבל גדול; הם – עד כמה שזה מכעיס – ברור שיתנהגו ככה. אדם קשה לו להודות בטעות שלו, וזה שהם מושחתים – זה כבר ידענו קודם, ועכשיו אנו רואים את זה פי כמה; נוצר פה מצג שווא כאילו רק הם הבעייתיים. אבל למעשה, מי שבעייתי פה הוא ראש הממשלה, שלא מעיף אותם לכל הרוחות; הוא יוצר מצג כאילו הוא ה'ימני', והם, מה לעשות, שמאלנים, וכביכול אין לו שליטה עליהם, וכך הוא משכנע את כולנו שהם האשמים. למה הוא לא לפחות מתערב בסבב המינויים ועוצר אותו? – התשובה היא – כי זה מאוד נוח לו – שהם עושים בשבילו את כל העבודה,  והוא נשאר 'נקי וטהור' – ככה הוא לא צריך לריב עם אף אחד, לא עם האמריקאים, ולא עם השמאלנים; אני מקווה שזה מסיבות של נוחות וחוסר עמוד שדרה, ולא מסיבות אידאולוגיות, שגם הוא חושב כמותם, אף על פי שזה גם מאוד הגיוני. לולא בן גביר וסמוטריץ' שמצילים מעט מעט ושמצליחים למשוך קצת לכיוון הנכון, ולולא שהיה מחוייב להם, הגיוני מאוד שהוא מזמן היה הולך עם השמאלנים וממשיך באותה הקונספציה בדיוק.     

ביטחון בה' 

ברור אפוא, כי הסיבה שלא נפתחת מלחמה בצפון, היא גם חוסר עמוד שדרה עד כדי איבוד היכולת להוביל ולהנהיג, וממילא הוא נותן למציאות לקבוע עבורו. אבל גם יש שאומרים שחסרות לנו היכולות הצבאיות והחימושים הנדרשים. אבל – אם לא נצא למלחמה, האם זה ימנע את המלחמה? זה רק ידחוק את הזמן בו היא תתחיל על מלא (כי בסך הכל מצידם היא כבר החלה), וזה יהיה הרבה יותר כואב מאשר היינו מתחילים אותה לפני כמה חודשים, או עכשיו. בינתיים – הם רק מתכוננים עוד ועוד, ואילו אנו, כך נראה, יושבים בחיבוק ידיים. אבל נניח שזה נכון, שאין לנו מספיק חימושים. האם זו סיבה לא לצאת למלחמת חרמה בקמים עלינו להשמידנו? כיצד יצא אברהם אבינו למלחמה מול כמה וכמה מלכים, עם 318 איש בלבד? וכיצד יצא דוד המלך כמעט חשוף ידיים מול גלית הפלישתי? וחזקיהו מול סנחריב? וכיצד יצאו החשמונאים? והמרד הגדול? ומרד בר כוכבא שרבי עקיבא ורוב חכמי ישראל תמכו בו?  רואים ממקרים אלו ומעוד המון מקרים בתנ"ך ובהיסטוריה, כולל האחרונה – בימי מדינת ישראל -  שיש כזה מושג שנקרא 'ביטחון בה'', וזה דבר אמיתי. ברגע שיש לך כלי נשק [הגיוניים (?)] – בוודאי יצאת מגדר "סומכים על הנס", ועליך לצאת למלחמה (העיקרון הזה מדובר ומבואר היטב בספר "טל בנימין", במאמר 'אין סומכין על הנס'). בדרך הטבע יכולות להיות אבדות? נכון! זו עניינה של מלחמה. יש לנו כלי נשק, ועלינו לבטוח בה', ולמנות מנהיגים שמפגינים ביטחון בה' ופועלים בהתאם למושג הזה. מי שאומר "אבל זה לא ריאלי", אלו ממש דברי כפירה. האם חיזבאללה יותר חזק מהקב"ה? אין הדבר אומר שבהכרח ננצח, אבל כיוון שכאן מדובר בחילול ה', עלינו לצאת למלחמה גם אם לא בטוח שנצליח בה (וכמו שאמר אברהם "אצא ואפול על קדושת שמו של מקום"), על אחת כמה וכמה כשיש לנו כלי נשק טובים, גם אם לא מספיק – בדיוק בשביל מקרים כאלו בא לעולם המושג של "ביטחון בה'", וזו האמת שהזכרנו שחייבת להיאמר. נסיים בתפילה שיהיה חלקנו מהבוטחים בה'.