אחד הדיונים החשובים ביותר, אולי הכי חשוב כעת, הוא סביב סוגיית הר הבית. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, דורש להטיל מגבלות על הר הבית. השב"כ ונתניהו מתנגדים. כמה צפוי. הכל במסווה של שיקולים ביטחוניים – מחשש ל"הבערת" האזור. אני רוצה להזכיר משהו: מה היה בפרעות שומר החומות? העניינים בירושלים התחילו להתחמם – מתי זה היה? זה היה ברמדאן. הכל החל סביב ובתוך הר הבית. ומה היה אז? אז לא היו הגבלות בהר הבית. הטילים של חמאס החלו, אחרי שהוא הציב אולטימטום שיפנו את הר הבית, לאחר פריצת השוטרים למסגד בהר, לאחר שערבים זרקו מתוך המסגד אבנים, והתפרעו והתעמתו עם שוטרים בהר הבית. ואז? אז לא היה הגבלות.
אני מצטט מוויקיפדיה: " מהומות של ערבים בהר הבית התרחשו לאורך כל חודש הרמדאן. בשל המהומות נסגר הר הבית לעליית יהודים (!, א"ד) ב-9 במאי, יום ירושלים. בערב לפני כן התבצרו מאות מוסלמים על הר הבית ואגרו נשק קר כהכנה לעימותים שאכן אירעו בשעות הבוקר, במהלכם נפצעו מפגינים ושוטרים... בהמשך יום ירושלים ערבים שיגרו זיקוקים ואף ניסו לזרוק אבנים על החוגגים את יום ירושלים ברחבת הכותל, והציתו עץ בהר הבית, מה שיצר שרפה בהר". לא, לא איתמר בן גביר הבעיר את השטח, אלא הערבים. המחשבה המטופשת שזה היה "כי" (לא משנה מהי הסיבה), סיבה מקומית ונקודתית, הגיע הזמן שתעבור מן העולם. כמובן, אם לא נרגיז את הערבים, אז אולי הם יואילו בטובם לא להתפרע ולא להבעיר את האזור.
שנאת היהודים, לא נולדה ב 48, לא ב 67 ולא בתרפ"ט – היא החלה עוד בישמעאל ועשו. "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק", ואמרו חז"ל שירה בו חיצים, "בצחוק". הניסיון להשמיד את יצחק וזרעו, ואח"כ את יעקב וזרעו, הוא עתיק יומין, ולא משנה מה נעשה – הגויים בכלל והערבים בפרט תמיד ישנאו אותנו. ובהתחשב בכך – מזה צריכה להיגזר המדיניות כלפיהם. כלומר מה יהיה הכי יעיל, בהנחה שאין לשנות את עובדת היותם שונאים שלנו? שהם יפחדו. כי לשנוא – נגד זה אין לנו מה לעשות, נגד השנאה שלהם אלינו. לכן כל נסיון להיראות נחמד, או לתת הקלות, או לאפשר דברים שיניחו את דעתם - הוא כישלון מיסודו. זו אותה מחשבה של לפני מה שהעולם קורא ה"שביעי באוקטובר", אותה מחשבה שאם נרצה וניתן להם אז הם לא יפתחו בעימות. צריך להבין שהאמת היא הפוכה: ככל שניתן להם – הם ירצו עוד. ככל שנהיה תקיפים נגדם – ולא ניתן להם – כך יהיה יותר שקט. כך בערבים, וכך ביצר הרע בעבודת ה' הפרטית. אסור לתת להם תקווה להשיג משהו. ואם יטען מישהו שזה יוביל למלחמה – אז נאמר שגם כשרצו להכריז ריבונות על רמת הגולן, או לעשות כל מיני צעדים כאלו, תמיד ה"מומחים" אמרו שזה יוביל להסלמה. ויש אינספור דוגמאות כאלו. שהרעישו עולמות מה יקרה אם – ולבסוף לא קרה כלום. ואם מישהו יטען שבכל זאת צעדים נגד רצונם של האויבים יובילו ל"חיכוך מוגבר" – אפילו שאנו יודעים שלמעשה אין בין החששות האלו לאמת ולא דבר – נאמר לו שאנו לא פוחדים מעימות וממלחמה. אנו נעמוד על שלנו, ולא נשפיל את כבודו של עם ישראל, שהוא כבודו של ה'. אדרבה, עדיפה מלחמה מה שיותר מוקדם – אם צריכה להיות כזאת, לפני שהאויב יתעצם עוד, ולפני שהוא יפתיע אותנו, וכדי שסיר הלחץ עליו אנו יושבים יפתח כמה שיותר מהר, כי ככל שהוא ייפתח מאוחר – הלחץ יהיה יותר גדול. לכן ברור שהפחד מעימות שיקרה אם יהיו הגבלות בהר הבית, שאגב נחוצות קודם כל בכדי להביע את ריבונותנו על ההר, וכן כדי לשמור על ביטחון היהודים, ובשביל למנוע עימות נרחב בהר הבית – הוא קטנות מוחין של ילדים פחדנים.
אדרבה, יש להעניש את החמאס על פעולותיו גם באמצעות הגבלות בהר הבית ובדחיקה של רגלי הערבים מן ההר, ולא לתת לו פרס ולשתף איתו פעולה בניסיון להבעיר את השטח ע"י הנוכחות הערבית והפלסטינית בהר. בכל בית בעזה יש תמונה של מסגד אל אקצא, של הר הבית. על זה הם נלחמים – על כל הקופה. על מקום הקודש והמקדש. לכן עלינו לקחת מהם את מה שהם נלחמו עליו, ואף הגדילו לעשות וקראו לתקיפה שלהם "מבול אל אקצא".
ובכן אנחנו מחזקים את ידיו של איתמר בן גביר – שיתעקש, ולא ירפה ושיעשה כמה שיותר הגבלות לערבים בהר הבית. הגישה הזאת תנצח, ולא הגישה הרופסת אותה מוביל בעיניים עוורות בנימין נתניהו, שהתנגד להגבלות בהר. נזכור את מה שאמר אצ"ג – "השולט בהר – שולט בארץ!"
