המסר האחרון: "קחו את גורלכם בידיכם"

והוא נער

בִּינִי כך כונה הרב בנימין זאב כהנא ע"י בני משפחתו וחבריו הקרובים, בן זקונים למשפחת הקדוש הרב מאיר כהנא. מינקותו סופג הוא את המסירות וההקרבה של אביו ובני ביתו. בילדותו חווה הוא את המאבק של אביו והליגה להגנה יהודית לפריצת מסך הברזל ושחרור יהודי ברית המועצות, מן הדיכוי הסובייטי. בין לבין לומד הוא כי, כשחיי יהודי חירותו וכבודו באשר הוא, נמצאים בסכנה, יש לצאת מן הבית ולעשות מעשה, כי 'כל ישראל ערבים ...', ו'שפלותן של ישראל חילול שמו הוא', לא היו בבית שגדל סיסמאות נבובות אלא דרך חיים.

לאחר שנים של פעילות לזקיפת קומתה של יהדות ארצות הברית שהיתה נתונה למשיסת האנטישמיות, טבעה בו בנער הרך סיסמת חייו של אביו 'לעולם לא עוד'! אש קודש בוערת, שמוראות והמראות של הגלות והשואה לא ישובו לעולם.

קומו ונעלה ציון

שנים ארוכות זועק הרב מאיר כהנא, כי ליהודי אין מה לחפש בגלות, בקריאה: 'אם לא תחסלו את הגלות הגלות תחסל אתכם'. בהיותו בן ארבע נוטשת משפחת הרב כהנא את הגלות ושמה פעמיה לציון. הבית שבירושלים כתובת לכל נזקק וקשה יום, ובנימין רואה ומפנים, יש לעזור ליהודי נרדף ע"י גוי ובאותה מידה לסייע בתנור חימום לאלמנה ויתומים ותמיכה בקשי יום.

כאן בארץ ישראל הופכת הליגה להגנה יהודית לתנועת כך החורתת על דגלה את המאבק לישובו של ישראל בכל מרחבי ארצו ובביעור האויב הערבי באשר הוא. אז, לפני שלושים שנה אומר האב 'ערביי ישראל הם פצצת זמן', לפני כחודש וחצי מורשע בנו ע"י בית המשפט העליון בהסתה בעבור כרוז שהוציא לפני כעשור ובו קריאה, דרישה: "לפוצץ את אום אל פאחם', אום אל פאחם שתושביה - ערביי ישראל, קראו לסאדם חוסיין במלחמת המפרץ 'יה סאדם, יה חביב אודרוב אודרוב תל אביב'. את קריאות השמחה שלהם להפצצת תל אביב,  ראה הרב כהנא לפני שלושים שנה, לפני עשר שנים ראה הרב בבנימין את העוינות השנאה ושיתוף הפעולה החצוף של אותם 'אזרחי ישראל' עם הצורר העירקי. בימים אלו שעם ישראל כולו פקח עיניו כשמרכז הארץ נכבש ע"י 'ערביי ישראל' בפוגרומים ומעשה רצח, בית המשפט העליון הנתון במגדל השן, עיוור היה ועיוור נשאר.

באהלה של תורה - מעולה וצנוע

קביעות והתמדה בלימוד תורה יונק בנימין הצעיר מאביו הרב כהנא שגם בימים סוערים של פעילות ורדיפות של השלטונות לא מאבד את לילותיו בשינה, מאשמורת הבוקר ועד צוהרי יום יושב הרב על תלמודו וכתיבת פירושיו לתורה ושאר כתביו. בישיבה לצעירים, נודע בנימין כשתקן ומתמיד מופלג, מכין את עצמו ללימודים בישיבה הגבוהה 'מרכז הרב'. שם בפינה שבעזרת הנשים רחוק מההמולה של בית המדרש, ללא שום החצנה שוקד הוא על תלמודו, בזמן זה אוגר בנימין הצעיר את הכוחות האדירים שיזקק להם בעתיד. התעסקות בעניינים גשמיים אינה מנת חלקו, גם הביקור בחדר האוכל של הישיבה הוא קצר ועניני, לצרכי הקיום בלבד. צניעות ואצילות ניכרת מכל דיבור ותנועת גוף. וכל הנפגש עמו נקשר עמו בעבותות אהבה.

ישיבת 'הרעיון היהודי'

שם במדרגות עזרת הנשים, נרקם הרעיון להגשים את חלומו של הרב מאיר כהנא. להקים ישיבה ולחנך דור על תורתו של האב. הרב בנימין אומר ועושה, בתחילה הוצא גליון פרשת השבוע בשמו הראשוני 'כך היא דרכה של תורה', ובו מסרים של עוצמה וגאווה יהודית, גמילות חסד, מסירות נפש ובטחון בה', על החתום: 'ישיבת הרעיון היהודי', אף שזו כל קיומה בחברותא שבעזרת הנשים של מרכז הרב, מעתה הוקדשו ימים רבים לגיבוש נבחרת התלמידים, לבחירת ראש הישיבה והרמי"ם. באלול תשמ"ז יוצאת התוכנית אל הפועל - קמה ישיבת 'הרעיון היהודי'.

גם בבית מדרש זה בולט הרב בנימין בצניעותו, אך אצילות קומתו מושכת אליו את התלמידים המבקשים ללמוד איתו להתייעץ או סתם להסתופף בקרבתו. בימים אלו מקדיש הרב בנימין הן להתפתחותו האישית הן לחיזוקה וביסוסה של הישיבה שאך זה הקים והוא בו כ"א שנים בלבד.

בימים אלו מכיר הרב בנימין את טליה. טליה בתו של רועה צאן, גדלה במרחבי ארץ הגליל וסופגת אל אישיותה את העוצמה והרכות של הרים מוריקים, ואת דמותו של אביה שיבל"א רועה צאנו בחמלה וחסד והוא עטור תפילין וקדושה. בית גידולה של טליה השלים את הפסיפס של משפחת כהנא הצעירה, בשורשיות לארץ, באהבת תורה, בחן ובאצילות של קדושה.

רצח האב - זעזוע ועת לעשות לה'.

רצח הרב מאיר כהנא הכה וזעזע את החברה הישראלית ובמיוחד את תלמידי הרב כהנא וחבר הפעילים. בשעת אובדנו של המנהיג, באו באופן טבעי תהיות על הדרך והמנהיג. בשעה זו מתגבר הרב בנימין על תכונות הענווה והשתקנות שאיפיינו את אישיותו. בעת לעשות לה', פונה הוא לדרך ההנהגה בישוב תפוח שבשומרון, ביציאה לעצרות עם בערים ובשכונות כדרך אביו. השלטונות שרווח להם בהרצחו של הרב מאיר כהנא הי"ד, נבהלו מדמותו, אישיותו, והחוסן הפנימי ששידר הבן בהמשיכו את דרך אביו. כאן החל מסע רדיפה שלא היה מבייש שום ארץ טוטליטרית חשוכה. מסע הרדיפה כלל אין ספור כתבי אישום, של הסתה, המרדה, 'מעורר מדנים' וכדומה. מי שעמד באולם בית המשפט וראה את דמותו הצנומה השקטה, זאת מול סוללות תובעי הפרקליטות של משרד המשפטים לא הבין. לא הבין כיצד אדם נרדף על דעותיו, מה כבר יכול לעשות איש זה ומתי מעט אוהדיו שמשרד המשפטים והרועץ הממשלתי מדירים שינה מעיניהם לכלוא אותו מאחורי סורג ובריח.

טליה - המשרד, המזכירה, הטבחית, הכח והעצמה.

פעולות השלטונות 'נשאו פרי' והרב בנימין נשלח לכלא לתקופות מאסר ארוכות, בימים אלו שנשללה חירותו של המנהיג, לא נדם קולו.

טליה שאיתו, לצד משימת הגידול והחינוך של ילדיהם יבל"א, מבשלת לתלמידי הישיבה, עומדת מול הפעילים והאוהדים בכל, לשלוח ספר, להדפיס חומר, למלא מעטפות של 'דרכה של תורה' ולבייל, לדאוג שנשלחו ויגיעו לכל דורש וכל אתר ואתר. הבית הוא המשרד הוא מרכז הפעילות והפעילים, כל זאת מבלי לפגוע כהוא זה בגידול המשפחה המפוארת בתכונות של אצילות נפש ועדינות.

ושבעלה בכלא לוקחת היא גם את תפקידיו. קול האמת חייב להישמע, שיֵדעו הרודפים שאת הגוף ניתן לכלוא אך לא את הרוח. טליה לוקחת על עצמה את האחריות להוצאה מסודרת של 'דרכה של תורה', לרוץ לדפוס, להשיג את המימון, לדאוג לצרכי וסדרי הישיבה והכל בדרך אגב בטבעיות ללא החצנה או בקשת עזרה.

למה הם רדפו אותו

הוא חשף אותם, פעם אחר פעם, במלוא מערומיהם. את מערכת המשפט המושחתת המושתתת על ערכים אנטי יהודים, המבקשת להפוך את ישראל למדינה דמוקרטית אך ללא כל סממן יהודי. את מגמת ההתייוונות של מנהיגי ישראל. את שקר הלאומיות של מפלגות הימין שאינן מכירות את המושג 'בטחון בה', ולכן התוצאות של דרכם אינם שונים במאומה מאלו המכונים 'שמאל'. את אוזלת ידה של משטרת ישראל וכוחות הביטחון חסרי הדרך בחיסול האויב, את כשלונה של מערכת החינוך הרקובה המצמיחה נוער חסר דרך וחסר מטרה.

גליונות 'דרכה של תורה' שהביאו משב רוח רענן לבתי הכנסת ברחבי הארץ, היו לו מכשיר להפצת דרכו הרעיונית. בדרך זו ביקש לזרוע את זרעי המהפכה שציפה לה. הבינו השלטונות, כל עוד זה מדבר וקולו נשמע, שלטוננו המושחת המוביל את עם ישראל לשאול תחתיות, בסכנה. לכן פעלו בכל דרך לסתום לו את הפה.

לפני כחודש נסגר בירושלים 'המכון לרעיון ביהודי', מקום צנוע במרכז ירושלים בו התכנסו המבקשים תורה מפיהו. על דלת המכון הדביקה המשטרה בהוראת בית המשפט והרועץ המשפטי, 'מקום זה נסגר ע"פ הפקודה למניעת פעילות טרור'. טרור כן טרור, נראה כי, משטרת ישראל סיימה את מלאכתה עם הטרוריסטים: טיבי, עראפת, דאחלאן, רג'וב ושאר הרוצחים ימ"ש, לא נותר לה אלא להילחם, בחדר עלוב  של יהודים הלומדים תורה.

יצוין שעם סגירת המקום הזדרז הרב בנימין למצוא מקום חילופי שאותו הם עוד לא הספיקו לסגור.

קחו את גורלכם בידכם - המסר האחרון

המסר האחרון שביקש הרב בנימין להעביר בטרם נרצח בידי שליחי מוסרי הנשק והתחמושת לאויב: 'קחו את גורלכם בידכם'. בפניה נרגשת זו פנה אל אחינו שבהתיישבות שביש"ע, שלא לסמוך על צה"ל המבולבל, הנבוך, והמגושם, זה שבתגובה לרצח יהודים מפנה גבעה ממקומה, זה שמתחנן לרוצח ג'בריל רג'וב שיציל את חייליו מקבר יוסף, זה שבתגובה לירי האויב נסוג מקבר יוסף.

פונה הוא לאנשי גב ההר בואו לא נסמוך על איש, אלא על עצמנו, שתסריט השואה לא ישוב עוד, אחרת נמצאים אנו ב'שואה זוחלת'. בין יתר דבריו כותב הוא: '... נפנה לצה"ל במסר הבא:'... אם עזבתם את קבר יוסף הצדיק בשכם - אנא עזבו גם אותנו...'. יש לומר זאת בצורה יפה והגיונית. "אתם בעצם לא רוצים להיות כאן. אתם לא באמת מבינים מה אתם עושים כאן. אין לכם מטרה גדולה אחרת מאשר המטרה הגולמית של 'השלטת סדר'. ... ב"ה יש כאן באזור גב ההר צעירים ואנשי צבא מיומנים, הם ייקחו את האחריות מתוך שמחה, מתוך מורל גבוה, וסוף-סוף מתוך התלהבות אמיתית, ובעיקר מתוך בטחון בה' שנתן לנו את הארץ הזאת...'

בהמשך דבריו מתריע הרב בנימין מהמתחולל בכבישים וטוען 'אין לנו מה להפסיד' עוד טוען הוא, אם צה"ל לא יקבל זאת, לפחות יבין שאין סומכים עליו ועליו לעשות מאמצי יתר להוכיח למתיישבים שהוא כן מגן עליהם.

כותב הוא: "... רק נתאר לעצמנו את התרוממות הרוח שתחול בקרב כל כך הרבה יהודים, "חילונים" ו"דתיים" בארץ ובחו"ל, למשמע החידוש המרעיש הזה! הרי מזמן שכחנו את התחושה העמוקה והכובשת הזו של גאווה יהודית".  (את הנוסח המלא נפרסם בהזדמנות אחרת).

נדם קולם

האזהרה כי האסונות ממשמשים ובאים, הגיעה בעוצמה אותה לא יכולנו לתאר בגרועים שבחלומותינו. בוקר יום א' ה' בטבת שבה משפחת כהנא מירושלים לביתה שבתפוח, את הבן משאירים בתלמוד תורה שבבית אל, האב האם וחמשת הבנות ממשיכים בדרכם, סמוך לישוב עפרה מותקף רכב המשפחה ע"י שלושה לוחמי האויב ימ"ש ושישים כדורים נורים אל הרכב, כדורים אלו שניתנו לאויב בהסכם אוסלו, פוגעים אנושות באב והאם שמוצאים את מותם לעיני בנותיהם הפעוטות הנפגעות גם הן.

עצבות נפלה עלינו, כי לא במלחמה נפלו ההורים, כי במלחמה הצבא שלך מתאמץ להשמיד את האויב וכאן הצבא מוסר נשק לידיו ומקיים איתו 'תיאום בטחוני'.

הזיית השלום של רבין, פרס, ברק, בן עמי ושאר כנופיית אוסלו, הוסיפה לרשימתה עוד ששה יתומים, שלא ידעו עוד אהבת אב ואם, שביתם קרס עליהם באחת והם כה רכים וזקוקים להם, לאבא ואמא. הפעוטה שלומציון בת החודשיים מצפה לחום האם ומזונה שגוועו בכדורי ה'שלום'.

משיח בן יוסף

במקום בו נטבחו בני הזוג נתפזרו דפי פ"ש שביקש הרב בנימין לשלוח באותו יום להפיץ את דברו כמידי שבועיים. בדף האחרון מפרי עטו, עוסק הוא באופן מפעים באותו עניין בו עסק אביו בשעור האחרון בישיבה בטרם נרצח, הוא העניין בו מסיים הרב כהנא את ספרו 'אור הרעיון'. משיח בן יוסף - הוא משיח בן יוסף שאחיו לא הכירוהו, הוא משיח בן יוסף העוסק בחבלי לידתה של הגאולה כהכנה למשיח בן דוד הבא בעקבותיו, הוא משיח בן יוסף הנהרג בעוונות.

ואנו הנותרים - גדול כים שברנו, חבל על דאבדין ולא משתכחין.