לאמץ את הרעיון היהודי

עשרים וארבע שנים חלפו מאז אותו יום מר ונמהר שבו פילחו כדורים שירה המרצח הערבי הארור את גופו הטהור של מו"ר הרב מאיר דוד כהנא הי"ד. תקופה הרת גורל עברה עלינו מאז נרצח מנהיגנו הדגול, אוהב ישראל האמיתי.

הרב כהנא חזר בפנינו חזור והדגש על היסוד החשוב של אהבת ישראל, זעק מנהמת ליבו את זעקת "לעולם לא עוד” ופעל לקדש שם שמים אחרי השפלות הנוראה בשואה האיומה. לא עוד היהודי המושפל הנרדף המוכה והמבוזה, לא עוד היהודי הנסוג הפחדן והבורח. לא עוד חילול ה' של תבוסתנות. הוא ששילם מחיר יקר עד מאד על עמידתו על אמיתה של תורה, נקי מפוליטיקה זולה ומחנופה. רק תורת ה' לנגד עיניו. כך הצהיר מעל במת הכנסת: "מתחייב אני: "ואשמרה תורתך תמיד, לעולם ועד"!

כל מעשיו היו מתוך קבלת עול מלכות שמיים, מלא וגדוש היה ביראת ה', ענוותן, ביישן עדין נפש ואצילי. רחמן גדול היה הרב כהנא, בעל צדקה וחסד בל יתוארו. עם זאת כשהיה צריך לכך וכשהבין את צורך השעה פשט את בגדי הבושה, כעדינו העצני שהיה מעדן עצמו כתולעת בבית המדרש ומקשה עצמו כעץ כשיצא לקרב, כך גם מו"ר הרב כהנא זצ"ל.

ועדיין זעקתו מהדהדת עד לב השמיים. ועדיין כאבו על כך שנתערבו מושגים וערכים נכריים בתוך העולם התורני וסילפו את שלימותה של תורת ה' ועיוותו את אמיתתה הוא גם כאבנו.

כולנו חייבים תודה לרב כהנא הי"ד שמסר את נפשו בעבורנו לאורך חייו, חזר והתריע מפני הסכנות העומדות לפתחינו, והיום אנו אוכלים את פירות הבאושים על שאטמנו אוזן משמוע לתוכחתו.

מי שנלחם בו במו"ר הרב כהנא זצ"ל, מי שמנע מלתת לו במה ואפשרות הסברת רעיונותיו, לא יכול היום להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה. והיום אנו מקבלים תזכורות כואבות. עוד פיגוע דריסה, עוד פיגוע דריסה, עוד פיגוע דקירה ועוד פיגוע דקירה. הרב כהנא לא חידש דבר. הוא רק חזר והדגיש בפנינו את דבר ה', את ציווי התורה הקדושה, להוריש את האוייב. הוא דרש בטחון מלא בקב"ה, בטחון המתבטא לא רק בשיעורי מוסר אלא בחיים של מסירות נפש והקרבה על קידוש ה'. עלינו לא רק לבקש ממנו סליחה אלא ללמוד את הרעיון היהודי המבואר בספריו לשאת אותו עימנו בגאון להפיצו ברבים וליישם אותו הלכה למעשה.