הפתרון בעזה

במלחמת העצמאות בתש"ח – 1948 החליטה ישראל לא לכבוש את רצועת עזה. מאז הפכה רצועת עזה לפצע מדמם בצדה של ישראל. במשך שבעים וחמש שנה הפצע לא מפסיק לדמם. בסיבוב הנוכחי שנת תשפ"ד – 2023, הנקרא מבצע "חרבות ברזל" שוב נמצאת על השולחן במלוא החריפות השאלה: מה הפתרון בעזה? מה פתרון לעזה?

למעשה הפתרון הוא מאוד פשוט. כל מה שצריך לעשות הוא להעיף מבט קצת צפונה.

הפתרון בעזה הוא בדיוק אותו הפתרון שישראל ביצעה באשקלון, באשדוד, בצפת, בטבריה, וביתר 425 הישובים הערביים שהוכחדו בנכבה בתש"ח. תושבי רצועת עזה צריכים לעבור למקום אחר ורצועת עזה תהפוך ליהודית. לא היה פתרון אחר בתש"ח, אין פתרון אחר היום, לעולם לא יהיה פתרון אחר.

כך נהוג לפתור סכסוכים ברמה הבין לאומית.

בימים אלו לאחר מלחמת נגרו קראבך השניה, מאה ועשרים אלף ארמנים שגרו שם עוברים לארמניה. סמלית - הצלב הענק שעמד מעל בירת החבל פורק והועבר לארמניה. כך פותרים סכסוכים בלי להשאיר אחר כך אזור מדמם. הפתרון בעזה הוא אותו הפתרון בחבל נגורו קראבך בקוקז. לאחר מלחמת העולם השניה נפתרו בצורה זו הסכסוכים המדממים ברחבי מזרח אירופה. מחבל הסודטים גרשו הצ'כים כשלושה מליון גרמנים שהיו כרבע מהאוכלוסיה הכוללת של צ'כוסלובקיה וכחצי מאוכלוסית צ'כיה. משלזיה, מפומרניה, מדנציג, גורשו מיליוני גרמנים. לאחר  מלחמת העולם הראשונה נעשו חילופי אוכלוסין בין תורכיה ליון. בשנת 1947 לאחר יציאת בריטניה מהודו חולקה הודו לשתי מדינות הודו ופקיסטאן. מיליוני מוסלמים עברו לפקיסטאן המוסלמית ומיליוני הינדים עברו להודו. ללא פתרון זה יהיה בעזה עוד סבב ועוד סבב. כמו שמלחמת העולם הראשונה הייתה רק הקדימון למלחמת העולם השנייה שלאחריה הבעיה הגרמנית בכל רחבי מזרח אירופה נפתרה פתרון סופי. אין סבב נוסף בצפת או בטבריה. ובגלל שלא נעשה בעזה בתש"ח מה שנעשה בצפת ובטבריה הפצע העזתי לא מפסיק לדמם.

אנו חיים באזור דתי וכנראה שיש נסיבות שבהן רק דוסים מסוגלים להבין דוסים.

הסכסוך ביננו לבין הפלשתינאים אינו סכסוך טריטוריאלי אלא זהותי. זהו הנוהג של המוסלמים מאז מוחמד.  להפוך את הסכסוך לסכסוך זהותי.

כדי להבין זאת צריך ללכת אחורה למוחמד במכה. מוחמד לא הקים מקום קדוש לדתו החדשה. במקום זאת  קידש לעצמו את המקום הקדוש לדת הקודמת. טענתו הייתה שהדת החדש שהקים היא הדת האמיתית – דין אל חק, ואילו מה שהיה במכה עד עכשיו הוא דין אל בטל – דת השקר. זה צעד מבריק. משום שזה לא משאיר לדת הקודמת זהות. הוא פשוט שודד את הזהות הקודמת ומנכס אותה אליו.

כשמוחמד מגיע למדינה הוא חוזר על אותו תהליך. לטענתו הוא לא מקים דת חדשה. הוא טוען שהוא היהדות האמיתית ואילו היהדות של מדינה היא זיוף שהוא בא לתקן. הוא לא רק מקים דת חדשה, הוא מנכס לו את הנכסים של הדת הקיימת ומרוקן אותה מתוכן. כך נוהג האיסלאם מאז מוחמד ועד היום. אנחנו רואים את המהלך הזה בהר הבית. המוסלמים לא מקימים לעצמם מקום מקודש אחר. הם מנכסים לעצמם את המקום המקודש ביותר של היהודים. וכמובן גם את המקומות הקדושים האחרים של היהודים כמו מערת המכפלה. ניכוס של הקדוש ביותר של הדת האחרת כדי לחסל אותה. מהלך דומה עשתה הרשות הפלסטינאית בתל ארומה בצפון השומרון. זה מבצר שבנה יוחנן בן שמעון בן מתתיהו החשמונאי הקרוי במקורותינו "יוחנן כהן גדול". הרשות הפלסטינאית בנתה על המבצר הזה מסגד ענק בשם "מסגד השהידים". לא ליד, אלא במקום. היינו, כדי לבטל את השייכות היהודית. אותו מהלך עושה רשות ביריחו. ביריחו יש אתר שהוא באמת אתר אסלאמי. "ארמון הישאם" מתקופת בית אומיה. אבל הרשות הכריזה דווקא על תל יריחו שהוא אתר יהודי כאתר מורשת פלשתינאי. משום שאין להם ענין בזהות עצמית. העניין שלהם הוא ניכוס הזהות היהודית אליהם. זו הסיבה שהם מנסים למחוק את מזבח יהושע בהר עיבל ואת יתר המקומות הקדושים וההסתוריים של היהודים.  הם לא בונים משהו משלהם. הם מנכסים את הקדוש והיקר לאומה המקומית וכך מחסלים אותה.

בקושטא – איסטנבול, התורכים לא בנו מסגד משלהם. הם לקחו את הכנסייה הגדולה בעולם דאז - כנסייה אנה סופיה, והפכו אותה למסגד.  הם מנכסים לעצמם את הקדוש והיקר לאחרים וכך מבוצע וידוא הריגה בנכבשים. באותה דרך המוסלמים לקחו את המקום הקדוש ביותר לדת ההינדית – מקום הולדתו של האליל ראם, והפכו אותו למסגד. זה לא מקרה בודד. בהודו יש למעלה מחמש מאות מסגדים שנבנו על חורבות מקדשים הינדים קודמים. המוסלמים אינם בונים לעצמם מקומות קדושים, הם מנכסים את המקומות הקדושים של קודמיהם וכך מרוקנים אותם מתוכן.

המאבק אינו על טריטוריות. המאבק הוא הוא זהותי לא טריטוריאלי.

ההודים הראו לנו את הדרך. בית המשפט העליון בהודו הורה לפרק את המסגד על מקום הולדתו של האליל ראם, להעביר אותו למקום אחר, ולבנות את המקדש מחדש. המוסלמים בהודו איימו, אבל כאשר הוראת בית המשפט בוצעה בפועל, לא רק ששרר שקט מוחלט, אלא שמשלחת מוסלמים השתתפה בחנוכת המקדש מחדש. עכשיו ההודים שוקלים לפנות את יתר המסגדים למקום אחר ולבנות מחדש את מקדשיהם.

היונים עמדו לפני אתגר דומה. כאשר הוקמה יוגסלביה אחת הרפובליקות שלה נקראה מקדוניה. היונים הגיבו בחריפות על גנבת ההסתוריה שלהם ודרשו שיובהר שרפובליקה זו אינה השמך של מוקדון ולא של יון בשום צורה ואין לה תביעה על שום נכס יוני. כמו כל אומה גאה היונים קיבלו את מבוקשם.

הפתרון ההודי והפתרון היוני הוא הפתרון. המאבק הוא זהותי. הפלשתינאים לא רוצים ולא יכולים לחיות לידינו. בתודעתם הם באו להחליף אותנו. הם לא נאבקים על טריטוריה. מנסים לבצע גנבת זהות. לכן הדרך היחידה לסיים את הסכסוך הוא להקרין את זהותינו שלנו. ההתחלה היא בהר הבית – לפרק את המסגד ולהעביר אותו למקום אחר. עדיף לחצי האי ערב. יש אסכולות מוסלמיות שסוברות שמסגד אל אקצה נמצא ליד העיר טאיף שבערב הסעודית. זה המקום שאליו צריך להעביר את המסגד. פעולה זו תבוצע בשיתוף פעולה עם הודו ועם ערב הסעודית.   אבל גם בלי שיתוף פעולה עם ערב הסעודית ניתן לפרק את המסגד להעביר אותו למשמורת במדינה שלישית. למשל, הודו סין או שויץ.  הר הבית אינו קדוש לערבים. הם משחקים שם כדורגל. בשום מקום בעולם לא משחקים כדורגל במסגד. מי שלא מאמין בקביעה זו יעשה נסיון מעשי. ייקח כדורגל  ילך למסגד הקרוב וינסה לשחק שם כדורגל ובהנחה המאוד אופטימית שיישאר בחיים יספר לנו את חויותיו. הסיבה האחת והיחידה שהערבים מחזיקים בהר הבית היא דיכוי פסיכולוגי. הם מעברים מסר: אנו שולטים בקדוש והיקר ביותר שלכם ומבזים אותו. זו גם הסיבה לקריאות המואזין. זו שליטה ווקאלית במרחב. אין לזה שום קשר לדת שלהם. הקריאה הזו היא אמצעי השתלטות וכיבוש.  חגיגות סיום הלימודים מלוות אצלם בירי וזיקוקים. אין לזה קשר ללמודים. זו השתלטות ווקאלית על המרחב. אלו הצהרות פוליטיות  – אנחנו שולטים עליכם. במדינות מוסלמיות קריאת המואזין מוגבלת מאוד. המוסלמים מפעילים את המואזין במקום שבו יש מאבק בינם לבין דתות אחרות. קריאת המואזין היא אמצעי שליטה ווקאלי במרחב. המואזין הוא הפגזה פסיכולוגית בלתי פוסקת – אנו השליטים ואתם המדוכאים.  

לפיכך הדרך להגיע לשלום היא הקרנה חד משמעית של הזהות שלנו. ההבנה שהמאבק איננו מאבק טריטוריאלי אלא מאבק זהותי. על כן  הדרך לנצח בו היא פעולות זהותיות שהחשובה שבהן היא סילוק המסגד מהר הבית.

באזרביג'ן הבינו זאת. לאחר מלחמת נגורו קראבך השניה הצלב הענק שהשקיף על נגרו קראבך פורק והועבר לארמניה. היונים הבינו זאת. ההדוים הבינו זאת. 

הגיע הזמן שאנו נבין זאת.

זה מה שאנו נדרשים לעשות עכשיו בעזה. להפוך אותה לעיר יהודית. אין פתרון אחר לא יהיה פתרון אחר. כל ניסיון לחמוק מפתרון הכרחי זה רק יגביר את שפיכות הדמים.