הרפורמה המשפטית - נשף המסכות

במאמר שלפניכם אנסה לתת מבט נוסף על הרפורמה המשפטית

שמטלטלת את כולנו.

• מבט מגבוה, דמוקרטיה או אוליגרכיה של חכמים-           

'כשאני משתמש במילה' אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, 'מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה - לא פחות ולא יותר'.

'השאלה היא'  אמרה אליס, 'אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים'.

'השאלה היא', אמר המפטי דמפטי, 'מי כאן האדון - זה הכל' (הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול).

תמציתה של השיטה הדמוקרטית היא שלטון הרוב שבא לידי ביטוי בבחירות, במוסדות נבחרים ובשלוש הרשויות.

כלל הברזל קובע ש: One man one vote. כלומר, הצבעת העשיר שווה להצבעת העני, הצבעת המדען שווה להצבעת הפועל השחור. מהבחינה הזו, אומנם שלוש הרשויות: המחוקקת, המבצעת והשופטת, מאזנות אחת את השניה, אך ההובלה נמצא בידי הרשויות שממש נבחרות ע"י העם, וממילא מייצגות את קשת גווניו, כפי שניתן לראות באופן מאוד מובהק בכנסת, שהיא ממש פסיפס של הציבור, ובכך יתרונה הגדול (למרות כל אלה במנסים כבר שנים להשחיר את דמות חבריה, בד"כ בכוונת מכוון) הרשות המחוקקת, כלומר הכנסת, מחוקקת את החוקים שמתווים את חיינו ועל פיהם אמורים השופטים לשפוט. (דגש גדול על אמורים…). והרשות המבצעת, כלומר הממשלה, מנהלת את המדינה בפועל.

אבל…

בשלושים השנים האחרונות עברנו לאט לאט לחיות במעיין אוליגרכיה של חכמים בעיני עצמם. בתהליך מתוחכם, ערמומי, וכוחני, הלכה והתחזקה הרשות השופטת והשתלטה על ניהול העניינים. הגענו למצב שהיועצים המשפטיים קובעים ומכתיבים ולא באמת מייעצים, ובג"ץ אומר את המילה האחרונה.

בית המשפט העליון השתלט על מנגנון בחירת השופטים, ויצר מה שניתן לראות היום, מועדון סגור של אנשים דומים מאוד שמייצגים, פלח קטן מאוד באוכלוסיה. 

ברגע שהמילה האחרונה נמצאת בידי אנשים לא מייצגים, לא נבחרים, וכאלה שלא מבקשים אף פעם את אמוננו… איבדנו את זה.קיבלנו חמש עשרה אנשים עם גלימות,  שקובעים למליוני יהודים מה נכון, מה מוסרי ומה ראוי… 

הציטוט שמובא למעלה מתוך אליס בארץ הפלאות מבטא בצורה יפה רק את אחת השיטות של המשפטנים להשתלט, הרי היא שיטת הפרשנות התכליתית שהופכת את לשון החוק ללא יותר מהמלצה. לראות ולא להאמין.

אלה שעומדים ברחובות וצועקים דמוקרטיה, ממש מתחננים בפני יריב לוין שישאיר אותם נתינים שפוטים של אנשי הגלימות.

"הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ" (ישעיהו ה', כ')

• "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ" (תהילים ע"ג ט')

או- להסיר את המסכות…

אז למה הם באמת מתכוונים? האם אינם מבינים את כללי היסוד של דמוקרטיה? ועד כמה הדמוקרטיה היא באמת מקור דאגתם ?

על הפסוק הנ"ל בתהילים אומר רבי נחמן מברסלב, שיש יהודים רחוקים שהם נגד ה', וזה "שתו בשמיים פיהם", אך הם מתביישים לדבר כך, אז הם מחפשים טענות ארציות בעניני העולם הזה כדי לקדם את רצונם, וזה הפירוש של "ולשונם תהלך בארץ".

לדוגמא, עדיף לצעוק - אני אלחם על הדמוקרטיה כל עוד נפשי בי, מאשר, אני אלחם שלא תהיה כאן מדינה יהודית, ושמישהו יוריד אותי מההגה…

נעשה תרגיל בדמיון מודרך.

אתה נמרוד. קיבוצניק, יפה בלורית ותואר. יש לך שני ילדים וכלבה, אתה ליברל, טבעוני ומניף כל יום בבוקר דגל להט"ב צבעוני גדול.

מגיע אליך יום אחד חבר נסער ואומר-- לא שמעת?

- לא. מה קרה?

- דיקטטור השתלט על המדינה!!

- מה?! לא יכול להיות!

- אמיתי לגמרי. הוא כבר התחיל לקבוע ולחוקק.

- הכל משתנה כאן. לא יאומן.

- נורא ואיום. מה נעשה?

- מי הדיקטטור?

- אהרון ברק.

- נשימה.    

וואו... אולי זה לא כזה נורא? דווקא נשמע לי שינוי מרענן.

אנשים אומרים משהו אחד ומתכוונים לדבר אחר. לעיתים זה אפילו בתת מודע. יש כאן מלחמה גדולה. מלחמה על דמותו של עם ישראל, על דמותה של המדינה והפערים גדולים.

יש קבוצה שנאמנה לגמרי לתורה וכך היא גם רוצה לראות את המדינה. יש קבוצה ענקית באמצע שנוטה ברובה הגדול למסורת, אך חיה חיים מודרנים במדינת נטפליקס. ויש קבוצה שממש אליה דיבר הנביא יחזקאל לפני אלפי שנים שקרא: "אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת", אצלם זה כבר הפך לאידיאולוגיה. מבחינתם האסון הכי גדול שיכול להיות שהמדינה תהפוך להיות ממש מדינה יהודית. מבחינתם זה החושך.

אבל הם מאבדים את זה. שני ילדים וכלב. אנשים בני שבעים וחמש עם שלושה נכדים וחצי. מולם גר דוס עם שמונה ילדים. 'One man one vote?', משהו קצת דפוק בדמוקרטיה הזאת…

אז למי שזוכר, היה לנו כבר את מנהיג הפועלים יצחק בן אהרון שאמר שאם זה רצון העם אז צריך להחליף את העם…

אבל אז הגיעו שופטים שתפסו את עצמם כארכיטקטים לשינוי פני החברה (ציטוט מאהרון ברק בתרגום חופשי) ולקחו את המושכות לידיים. הסטרטאפ שהם פיתחו הוא כדור נגד דמוקרטיה! הוא עוזר כשהעם לא מבין מה באמת טוב לו.

מה אתה רוצה, שהחרדים והמתנחלים ישלטו???

ובאמת. אפשר להבין אותם. במה נמרוד החביב יבחר? להיות נאמן לעקרון שלטון הרוב ולקבל בסוף התהליך מדינה עם מלך וסנהדרין, מקדש ובתי דין, או להתעלם מהרוב ולחיות במדינה ליברלית מערבית מודרנית.

אז נראה שהם מעדיפים את המהות, אורח חיים מערבי ליברלי, על פני השיטה - שלטון הרוב. רק שהם משווקים את זה... לאחרים, ואולי אפילו לעצמם.

ומה נשמע יותר טוב ממאבק על דמוקרטיה? והמסכות הם לא רק שלהם. יהודי עולה להר הבית. מנסה להתפלל מתחת לשפם. עוצרים אותו. הלו הלו הלו! הוא צועק. איפה השוויון? מה זו האפליה הזו? ערבים עולים חופשי ואני?! והאמת היא שמעניינת אותו האפליה כשלג דאשתקד. הוא הרי לא ילחם על זכותם של זוג להט"בי לאמץ ילד. מסכות.

כולם מדברים בסיסמאות שנשמעות טוב אך מתחת לפני השטח יש כאן מאבק גדול על זהותה היהודית של מדינת ישראל.

"הישראלים", אם ניתן לקרוא להם כך,  מדברים דמוקרטית, אבל כבר לפני שנים הורידו את הכפפות. בתי המשפט של אבא שלהם, התקשורת של אמא שלהם, האקדמיה של סבתא שלהם והתרבות של גילה אלמגור. צבת בצבת עשויה.

הגוש היהודי האמוני הגדול מתעורר עכשיו, ומפסיק לשתוק. לומד לאט לאט איך להוביל. רק לומד…

כולם מדברים על שיח מכבד. אבל איך אפשר לנהל שיח מכבד אם לא אומרים את האמת. אמור מעתה- אני יהודי מאמין ורוצה גאולה, מקדש, מלכות של תורה.

אמור מעתה, אני נגד בית המשפט העליון כי הוא לוחם בתורה.

דרך ארוכה שהיא קצרה.

אבל איך שרים אצלנו?

עם הנצח לא מפחד, לא מפחד

מדרך ארוכה.