כולנו אוהבים לצחוק על פוליטיקאים. כולנו טוענים, בצדק, שבעל השררה החדש שמגיע לשטח, מוכר את כל הערכים שלו בשביל כסף. אין דבר יותר כיף מלצעוק על מחדלים של אחרים, בפרט כשזה נכון...
אבל בואו נשאל את עצמנו בכנות- האם מה שאנחנו דורשים מאיתם אנחנו דורשים גם מעצמנו? האם כשזה מגיע לכיס שלנו אנחנו כן מוכנים לוותר בשביל הדברים בהם אנחנו מאמינים?
אז בגדול ודאי שכן. לא גוזלים, לא גונבים. כולנו אנשים טובים.
אבל מה קורה כשהמציאות לא חדה וברורה באופן מוחלט? אז מגיעה שעת המבחן שלנו אם נעגל פינות.
כשיוצאים לרחוב אחרי פיגוע, הרוחות סוערות. צעקות, הבטחות והרבה זעם. ברוב המקומות המצב נרגע וחוזר להיות בדיוק כפי שהיה.
והשאלה- מה נוכל אנחנו בתור אנשים פשוטים כן להשפיע? האם נוכל אנחנו ליצור שינוי?
התשובה היא חד משמעית כן!
אם אנחנו לאורך זמן נסכים להקריב מעצמנו קצת, ולשלם יותר לאחים שלנו, גם כשזה מגיע על חשבוננו, נצטרף לשינוי הגדול שכבר התחיל!
המבחן עד כמה אנחנו באמת רוצים שינוי, נמדד כשאנחנו צריכים להחליט לבד, האם לשלם למוסכניק השכן 2500 או 2000 בכפר ממול. האם נהיה מוכנים לשלם יותר ובכך לחזק את הערבות ההדדית והקשר בעם ישראל.
כל אדם, אפילו אם איננו מבוסס ואין לו דירה משלו, במשך חייו מגלגל כמה מיליוני שקלים.
אז מה הייתה מעדיף שיקרה עם המיליונים שאתה מוציא במהלך חייך- שיקנו אתו סעודות שבת או סעודה בסיום צום?
אתה רוצה שהכסף ילך לתלמוד תורה של ילדים טהורים או לבתי ספר נוטפי שנאה ואנטישמיות?
כמובן שבעבודה עברית, זה לא או הכל או כלום.
אפשר לקחת בעל מקצוע יהודי, אפשר לקנות מסופר או לקחת קבלן שמעסיק אחים, ומי שרוצה יכול אפילו לקנות מספק שמספק סחורה בעבוד עברית.
ככל שנקפיד יותר על עבודה עברית, אפילו באופן חד פעמי, נשמח יותר את הקב"ה וניטיב יותר לעצמנו.
וה' בעצמו מבקש ממנו בפרשת השבוע - פרשת בהר: "או קנה מיד עמיתך, וחי אחיך עמך" - "מניין שאם באתה לקנות, קנה מישראל חברך? תלמוד לומר: או קנה מיד עמיתך".
ובעזרת ה', כל המהדר בקניה מיהודים, יתקיים בו מה שכתוב בהמשך הפרשה - "וציויתי את ברכתי".
