על המלחמה בפגעי הטכנולוגיה ושתי העגלות

יועז הנדל פותח את דבריו בכך שיש כאן 'מדינה' (החילונים') מול 'שטייטל' (החרדים), ושהוא מתנגד למשלו הידוע של החזון איש, המבוסס על סוגיה הלכתית בדבר עגלה מלאה לעומת עגלה ריקה. לפי הנדל, שכבר בהיותו בתיכון זרק את הכיפה, הוא וחבריו מלאים וגדושים ב'ערכים' ו'תרבות' לא פחות מאלו הנושאים את הלפיד של דבר ה' מהר סיני ועד ימינו.

בעיניו, כך הוא אומר, ביאליק ורחל המשוררת עומדים שווי-ערך על מדף הספרים היהודי לצד התנ"ך, הגמרא ומדרשי חז"ל. עם תפיסה כזו, באמת קשה לצפות שיבין את מהות המאבק בנזקי הטכנולוגיה, אשר למענה טרחו רבנים ואדמו"רים חשובים לפקוד את לשכתו.

ובכן, השר הנכבד מציג את נושא הדיון כדיון מקצועי על החלטתו שאין לחסום מספרים באופן שרירותי ועל תחרות בקוים הכשרים. נושא ראוי, לכאורה, שרוב הציבור החרדי גם הוא מזדהה אתו. מי אוהב שחוסמים לו קו סתם כך?

אך אם זה הנושא, לא מובן כיצד הגיע לתובנה הבאה, אותה הטיף לגדולי ישראל – "אי אפשר להוביל את המדינה, להתערות בכל תחום, להוביל משרדים ממשלתיים, ואז לבקש שהמדינה לא תתערב, כי זה גטו. זה פשוט לא עובד". תרגום לשפה מובנת יותר – מכיון שאתם, החרדים, נהנים משרותי התקשורת, לרבות קוי טלפון כשרים, אתם הופכים לנתינים, שניתן לעצב את השקפת עולמם באמצעות שטיפת מח והחדרת מסרים ארסיים נגד אמונתכם, כי כך נהוג ב'מדינה', בניגוד ל'גטו'.

רוסיה הסטליניסטית קמה לתחיה בישראל 2021! רוצה שירות? תתפקד למפלגה! המדינה תתערב, ועוד איך תתערב, בתכנים שאתה וילדיך מקבלים, כי היא מאפשרת לך להפעיל קוי סלולר. "אנחנו לא בגולה, אלא בארץ-ישראל", אומר הנדל, וזה נכון, ואז הוא מוסיף – "ולכן המדינה מחליטה ולא המגזר". מוסוליני לא היה מנסח זאת טוב יותר. "תפקידי כשר ממלכתי לוודא שלכל אזרח בישראל ללא קשר לדפוסי הצבעתו, דת, גזע ומין, יש שירותים זהים". וכמובן, עם תוכן שאני – השליט – אקבע עבורם.

אם לעיתים נדמה, שלא מובנת הרתיעה החרדית האוטומטית מכל מגע עם הטכנולוגיה החדישה – הנדל עשה כאן שרות שכל ספריו של קובי לוי לא היו עושים. הוא – אשר כאמור זרק את הכיפה בתיכון, וחובש אותה רק בדרכו לבית הכנסת בשבת (ועוד עם חולצה לבנה...) – מעוניין לסמן את הדרך עבור אותם 'מסכנים' שנשארו בחיי תורה ומצוות. מכיון שהוא מייצג את 'המדינה', הוא חש שזכותו לנהוג בנתיניו כחומר ביד היוצר.

אך אל דאגה – היהדות הנאמנה ידעה מאבקים קשים יותר, ותמיד עמדה בהם בגבורה. משלו הידוע של החזון איש, בו כופר הנדל, נאמר במצב דומה. בן-גוריון רצה לגייס בנות לצבא כי הוא 'המדינה', מול החזון איש שייצג את 'המגזר', ואף איים עליו במרומז, שהרי בידי המדינה הכח לכפות את דעתה על היחיד.

אולם החזון איש לא נבהל והשיב לו את התשובה הנצחית, שהנדל כנראה טרם הפנים – אכן, המדינה מסוגלת לכפות את דעתה על היחיד, אך זאת בתנאי שהיחיד חס על חייו ומעדיף לחיות מאשר להכנע. אך ברגע שנאמר לכם – בבקשה, תירו בנו, אבל אף בת לא תתגייס לשרות לאומי – אבדתם את כל כח ההרתעה שלכם! באמצעות פסק הלכה אחד ביכולתו של החזון איש לגבור על בן-גוריון וכל כח הצבא העומד לצדו! בן-גוריון התרעם בהמשך הדיון על כך שלחוק של מדינה ריבונית בארצה החזון איש קורא 'גזרה', התעלם מדעתו וחוקק את חוק שרות לאומי. אך זה לא עזר לו. אף בת לא גויסה בכפיה למרות החוק במשך קרוב לשבעים שנה שעברו מאז.

אכן, עגלתנו מלאה, ואנחנו מוכנים למסור את נפשנו עליה. עגלתו הנבובה של הנדל היא אפיזודה חולפת. ביאליק ועגנון – שלא לדבר על אישי-רוח אנטישמים כמו עמוס עוז וא.ב. יהושע – ירדו לתהום הנשיה, ואותם רבנים ואדמו"רים שהנדל בא לחנך – ימשיכו להנהיג אלפים ורבבות בדרך המסורה.

ויותר מכך – ביום מן הימים אין לי ספק, כי המנהיגות החרדית אכן תפנים שאנו חיים כעם בארצו ולא בגטו. אבל זה יהיה הסיוט הגדול של הנדל וחבריו, כי החרדים לא יטמעו בחברה החילונית, אלא ינחילו את העגלה המלאה מהר סיני לכלל ישראל, המשווע לתורת אמת, וכך תוקם מלכות התורה בארץ הקודש, אותה מלכות שאליה אנו מייחלים כבר אלפיים שנה.      

הנדל מסיים באיחולי חנוכה שמח לכל עם ישראל. אף אני אסיים בכך, כי אני מזדהה באמת עם המסר של חנוכה – ההבדלות מהעמים, המלחמה במתיוונים ומסירות הנפש למען טיהור המקדש וכינון המדינה היהודית העצמאית, המושתתת על חוקי התורה. אבל לאדם כמו הנדל רואי לקבוע את חנוכה כ'יום הנכבה'. החשמונאים הם ההפך הגמור ממה שהוא מייצג.

ובכל זאת, איננו מוותרים על אף יהודי, ואנו קוראים ליועז הנדל לעזוב את העגלה החרורה בה הוא יושב ולהצטרף לעגלת הנצח של עם ישראל. חנוכה שמח לכולם!