כניסה קרקעית לעזה, רק בתנאי

הערבים מזמן הגדישו את הסאה. להבדיל, גם הממשלה.

מה שמכונה במקומותינו ה"ממשלה הכי ימנית מעולם" היא בעצם נמר של נייר שבפועל מפקיר את ביטחוננו.

במקום להנהיג בביטחון ובתקיפות תוך יצירת הרתעה, הממשלה ובראשה נתניהו מכילים, חוששים מהסלמה, שומרים על תגובות "מידתיות" ופועלים ב"עצימות נמוכה" מול רוצחי החמס, הג'יהאד, הפתח וכל פראי האדם הערבים המבקשים לחסל אותנו.

ההרתעה חוסלה, הרוצחים הערבים מכתיבים את סדר היום הביטחוני, מהלכים אימים על ההנהגה הרופסת ומוצאים מולם צבא מפוחד, משותק וכזה שאינו רוצה להילחם, להכריע ולנצח. המפלט של ההנהגה כמו גם הצבא הוא השקר והרמייה. כבר שנים שאינני מאמין לדובר צה"ל, בז ליחסי הציבור השקריים והמגמתיים אותם הוא מנהל ומתעב את השקרים והולכת השולל.

בעבר, התריסו כנגדי בעניין זה שאני קיצוני בדעותיי להן "אין בסיס". עם חלוף השנים נהיה מה שידוע לי למן המפורסמות והיום הכול, כל הציבור הישראלי, רואים את השקר וההונאה. כולנו רואים בעיניים כלות ובלב דואב את חילי צה"ל הנסוגים וגם כאשר הנם מותקפים פעמים רבות שאינם מגיבים. כולנו רואים את הפקרת הדרום ואת שריפת מאות אלפי הדונם, כולנו מתבוננים בהשתאות ובבושה בבטונדות המצטברות בשולי הכבישים בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) עד גועל. למען הסר ספק- לא החיילים הם האשמים אלא מפקדיהם והכוונה לפיקוד הבכיר של צה"ל.

עוד ההפקרות נמשכת וכולנו קוברים יהודים תמימים הנרצחים מעת לעת, בין היתר משום מחדלי הממשלה.

אזעקות צבע אדום נשמעות תדיר ובהרבה מן המקרים דובר צה"ל מודיע שמדובר באזעקת שווא – לעתים קורה שעוד הוא מודיע ותושבי עטוף עזה שמעו את הד הפיצוץ.....     לאחרונה הפציצו את תל אביב וגורמי מודיעין הגיעו במהירות ל"תובנה" שבטעות ותקלה מדובר (הרוצחים לא התכוונו....). אנו שומעים את הקולות ושבעים מהשקרים.

למי שמבקש לחגוג ולראות באמור כתב הדחה לנתניהו אומר – גם ידו במעל אבל האחרים גרועים לא פחות, אולי יותר. בני גנץ למשל, פיקד על הצבא בצוק איתן ולא השיג כל תוצאה מהותית גם בחלוף ימים ארוכים של לחימה. תאמרו שהדרג הפוליטי הוא שמנחה את הצבא? גם נכון, ומי היה שר הביטחון באותם ימים?, חבר אחר ברביעיית הלוזרים – משה יעלון.

ביבי אינו הנמען היחיד לביקורת. למעט יחידי סגולה כמו נפתלי בנט, מוטי יוגב או משה פייגלין, רבים השותפים למחדל הביטחוני החמור. תרומה מכרעת יש לצבא, או יותר נכון לפיקוד הבכיר. מאות מפקדים בצה"ל גדלו וחונכו להאמין שאין אויב, שאין מלחמה, שאין לחתור לניצחון. תחת זה יש סכסוך, יש פרטנר, יש הכלה ותגובות "בעצימות נמוכה ומידתית" העיקר -  לא להגיע חלילה וחס להסלמה!....

עד כדי כך חמור המצב שהרמטכ"ל הנכנס קיים סדנה למפקדים בכירים. נושא הסדנה – "ניצחון" . כלומר, יש ללמד את הפיקוד הבכיר על מהות המונח הזה שנשכח מהם כלא היה.

ומה כעת? אוי ואבוי לנו אם יחליטו ה"מנהיגים" להכניס לעזה את בנינו הלוחמים עזי הנפש. אינני פוסל אפשרות כזו אלא שכניסה קרקעית תתכן בשני תנאים מצטברים. האחד – לפני כניסה כזו נקיים התקפה כזו של הרס ושמד שהיא חסרת תקדים בהיקפה ובממדיה. הפצצות אוויריות ללא רחמים על כל המטרות הצבאיות, חיסול רוצחים מן האוויר, הרס כל התשתיות וזריעת מוות בהיקף נרחב בקרב רוצחי האויב. רק אחרי התקפה כזו, שלאחריה ימצא עצמו האויב מוכרע פיזית ונפשית, כשכלי המלחמה שלו מושמדים והכוח האנושי שלו מפורר ומושמד ברובו- רק אז נכניס כוחות יבשתיים.

וכאן התנאי השני – זאת נעשה רק ואך ורק אם בכוונתנו לכבוש את עזה כולה ואחר כך לשוב אליה כבעלים על ארצנו. אם המטרה היא רק לסלק את החמס, לחזק את אבו מאזן ושאר הבלים חסרי אחריות- כי אז לא נסכן עבור מטרה פושעת ונואלת כזו ולו חיי חייל יהודי אחד.