לא להתחשב במחלת המפלגות

בפרשיות שחותמות את חומש שמות מתוארת הקמת המשכן. על כל יהודי מוטלת האחריות על עבודת הקמת המשכן גם בנפשו פנימה: "בלבבי משכן אבנה".  יהודי צריך להכשיר עצמו להיות כלי להשראת השכינה.

מלבד הקמת המשכן בלבבו של כל יהודי, כל בית מישראל אמור להיות מקדש להשראת השכינה, וכמו שבמשכן הייתה עבודת הדלקת המנורה, כך מוטל על כל יהודי לדעת שעבודת הדלקת המנורה שבמשכנו הפרטי, היא להאיר פנים לבני ביתו.

עליו למלא את לבו באהבה לזולתו, ולהתמקד רק בנקודות הטובות. כך צריך להיות היחס הנפשי של כל יהודי כלפי אשתו וילדיו, וגם כלפי כל יהודי אחר באשר הוא.

זאת עלינו לדעת: ליהודי אין שום אפשרות לעשות עצמו כלי להשראת השכינה אם חלילה יש בליבו שנאה כלפי יהודי אחר. ליבו של יהודי אמור להיות מלא אמון בנשמות ישראל, שהרי עם ישראל כולו הוא כרם ה' צבאות. ואם נאהב באמת את עם ישראל, נשתדל בנעימות לקרב את כולנו לתורה ולמצוות.

הכלים שבהם השתמשו במהלך הקרבת הקרבנות במשכן ובבית המקדש, נקראים "כלי שרת". וכך מסביר הרבי מחב"ד זצ"ל:

"בשלושה כלי שרת - אהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל, צריכים צעירים בני תורה לגשת לעבוד בכרם ה' צבאות, לקרב לב אחיהם לקיום מצוות מעשיות וקביעות עיתים לתורה - מבלי התחשב עם מחלת המפלגות (אם חלילה יש פירוד בין נשמות בעם ישראל זו מחלה נוראה, וצריך להתאמץ בכל דרך למצוא לה רפואה ולהתחבר לנשמתו של כל יהודי!).

וכאן אומר הרבי משפט עצום וחשוב מאוד: "והאמת הגמור הוא, אשר לב ישראל הוא מעיין מקור מים חיים, וברית כרותה לעבודה ותעמולה שאינן חוזרות ריקם!"

אם היינו יודעים ומרגישים באמת שכל ישראל הם "כרם ה' צבאות", אם הגישה שלנו לליבו של כל יהודי הייתה באמון מלא ש"לב ישראל הוא מעיין מקור מים חיים" אז היינו מקדישים את כל חיינו לעבוד בקירוב יהודים לכוחות הטוב הגלומים בהם, להתקרב לאבינו שבשמיים, לבנות בלבבות משכן לה', ובמהרה בימינו נזכה גם לבניין בית המקדש כפשוטו.