מאז אהרן ברק החל בג"ץ לשחוק את עקרונות היסוד עליהם הוקמה מדינת ישראל. גילוי האמת וחשיפת השקר הם תפקידה העיקרי של מערכת המשפט, אלא שאהרן ברק הסמיך עצמו לקיסר על העם והשופטים הנבחרים בעליון הפכו ללגיונותיו. כאשר הם מתערבים בכול החלטה של הרשות המבצעת ואף של הרשות המחוקקת.
הרעיון ש"חוסר סבירות" מהווה עילה להתערבות בג"ץ החל אהרן ברק לפתח כמעט מיד עם שבתו על כס המלכות. פסיקותיו הפכו את הבלתי סביר (בעיני בית המשפט) לבלתי-חוקי.
שופט בית המשפט האמריקני לערעורים ריצ'רד פוזנר כתב על כך במאמר תחת הכותרת "רודן נאור", כי לרעיון שלפיו כל החלטת ממשלה שנחשבת 'לא סבירה' היא גם לא חוקית, אין אח ורע בדין האמריקני.
ככול שהתחזק מעמדו, הלך וגבר השימוש בעילת חוסר הסבירות, מה שהעניק לבית המשפט כוח אדיר ודחק את כל העילות האחרות, ויצר מצב שכל החלטה שלטונית נתונה למעשה לערעור לבית המשפט העליון. כך החלו עותרים שונים ומשונים להגיש עתירות שהרי אין לדעת מה ייראה בעיני השופט "חוסר סבירות" המצדיק התערבות.
הכול שפיט נכנס גם הוא ל'מערכת השפיטה'. קודם לכן ביטל ברק באופן שיטתי את ההלכות המגבילות את תחומי התערבותו של בית המשפט, ואפילו הסכמים פוליטיים היו כפופים להסכמת בית המשפט. כאשר חלם בלילה אהרן ברק על 'מהפכה חוקתית', לעת בוקר יישם אותם והטיף לה.
כאשר ראש הממשלה יצחק רבין התנגד לפיטורי דרעי ופנחסי, הודיע ברק שדעת ראש הממשלה איננה רלוונטית, כלומר שראש הממשלה איננו האדם שנבחר ע"י הציבור ואשר ממשלתו זכתה באמון הכנסת, אלא שראש הממשלה הוא דמות פיקטיבית- דמות בלתי קיימת אשר בית המשפט קובע כי הוא "ראש הממשלה הסביר"...
תקופת המהפכה המשפטית התפרשה על פני 11 שנים, כשהמערכת הפוליטית מאבדת גובה, והמערך המשפטי מתעצם וכולל את בית המשפט העליון, היועץ המשפטי, הפרקליטות, ומערך החקירות המשטרתי. הם פעלו באגרסיביות, ערערו את המערכת הפוליטית, השפילו אותה, ולא ניתן למצוא לכך אח ורע במדינה דמוקרטית. תמיד הכול היה מלווה בתעמולה בלתי פוסקת בדבר "שחיתות שלטונית", תוך שהם ממלאים תפקיד בהצלת המדינה מהסכנות המאיימות עליה. הליכים פליליים רבצו מעל כל ממשלות ישראל כענן קודר בעיקר על ממשלות הימין שלא יכלו כלל לממש את כוחן ולשלוט אפילו קמעה, מאחר שתמיד נחסמו באיבן.
כאשר התמודדו שתי מועמדות לבית המשפט: נילי כהן, ורות גביזון, מבחינת ברק ,גביזון לא באה בחשבון (יש לה אג'נדה) לנוכח השקפתה הדוגלת בצמצום האקטיבם השיפוטי והביקורת שהפנתה כלפי ברק.
טכניקת הסיכול הממוקד של מינויים פותחה בפרקליטות. כך נעשה ליעקב נאמן שנאלץ לפרוש באוגוסט 1996 מתפקיד שר המשפטים, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום מופרך. פרשת העמדתו לדין, אחת השערוריות המשפטיות החמורות ביותר שהתרחשו בישראל, הייתה טעונה חקירה ובדיקה, אך כמובן שהנושא לא נבדק ולא נחקר.
אחד התיקונים לחוק מורה שחבר ועדה לבחירת שופטים יצביע על פי שיקול דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בוועדה. אבל זה רק צחוק של החוק ! הכלל הבסיסי, שהכנסת איננה מורה איך להצביע, אולם בית המשפט העליון ציפה שחבריו בוועדה ינהגו בהתאם להחלטות שהתקבלו בישיבת השופטים המוקדמת.
גם הרעיון המרכזי של 'אשם עד שלא הוכחה חפותו' הוא מבית מדרשו של אהרן ברק והמשמעות שגורל הנאשם נחרץ למעשה כבר בעת החלטת הפרקליטות (עיין ערך ליאת בן ארי וכתב האישום שטוותה בחוטים גסים כנגד נתניהו) אם להעמידו לדין. אם נפל הפור והוא יעמוד לדין, הוא יוכל לנסות להתמקח על העונש ועל סעיפי האישום, אך הרשעתו באשמה כלשהי מובטחת כמעט לחלוטין. והמשמעות הנוספת היא פוליטית. איש ציבור יודע שדי בכך שתוגש תלונה כלשהי נגדו, מכאן ואילך עתידו נתון בידי הפרקליטות (דוד ביטן, מיקי זוהר). עתידו האישי, וגם עתיד השקפת העולם שהוא מייצג, התוכניות שהוא יזם או מתכנן, אולי גם גורלה של הממשלה שבה הוא חבר.
כעת למחטף שבו נהג השופט יצחק עמית. מאז ומתמיד היה ידוע שמאבקי מינויים ניטשים בבית המשפט בכול הכיעור המאפיין מאבקים כאלה. גם היה ידוע למי שהתעניין שדפוסי התנהגות השופטים אינם שונים מבני אדם סטנדרטים. ושהועדה היא רק חותמת גומי. ובפועל נחתכות ההחלטות ע"י "ועדה מסדרת" של שופטי העליון. הכלל המחייב את חברי הגוף הבוחר להפעיל שיקול דעת עצמאי, אינו קיים. בין השאר נאמר ששופטי העליון הם 'משפחה', ואין מצרפים למשפחה אדם שאחד מבניה מתנגד ל'משפחה'. או כדברי ברק: 'אי אפשר להכניס מישהו לתוך משפחה על אפם וחמתם של בני המשפחה'.
נוכחנו השבוע שהימין בשלטון רק על הנייר. זכור שר המשפטים ניסנקורן ממפלגת כחול לבן ,שמינה 61 שופטים בחמש שעות, למרות שמירי רגב, אסנת מארק, צבי האוזר, חברי הוועדה, החרימו אותה. אז החרימו. בית המשפט וגרורותיו ממשיכים לעשות ככול העולה על רוחם, אמנם שר המשפטים 'הבהיר' כי לא יכיר בעליונותו של הנשיא העליון החדש, אבל הימים יחלפו והשיירה תעבור. ועדיין הכול בליקוי מאורות.
