"בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו...אין שלום אמר אלוקי לרשעים" (ישעיהו מ"ג).
כולנו מייחלים לשלום, וכולנו רוצים שלום. הנדסת התודעה שתקפה אותנו, הרגילה אותנו לחשוב כי המושג "שלום", הוא מילה אחרת ל"שקט". שלום אין פירושו שקט. שלום, פירושו שלמות.
השלום המיוחל, אינו שהגויים היושבים בארץ יאהבו אותנו ולא יעשו טרור, אלא שאנחנו נהיה במצב של שלמות, כלומר שנשלוט על מרחבי ארצנו, ושאויבינו לא יהיו פה, או לכל הפחות יהיו נשלטים תחתינו ביד רמה. או אז, כתוצאה מהשלום (מלשון שלימות) הזה, יבוא שקט. השקט, עשוי להיות מכסה לכל הרוע והשנאה שגועשת ובוחשת מלמטה, ושיכולה להתפרץ בבת אחת. השקט הוא דמיון; כי כאשר הוא לא תוצאה של שלום – שלימות, אלא הוא שקט "מעושה", הרי ששקט כזה שווה כקליפת השום.
ולפעמים עדיף, בשביל שלום אמיתי, להסיר את מכסה השקט המדומה, ולפעול "מתוך הסיר" של השנאה והאויב ולשפוך את תכולתו, אף על פי שבהתחלה זה יכול לבוא באופן של צרות והרבה רעש. עדיף נקיון יסודי ואמיתי, מאשר לכסות את הלכלוך ובינתיים לשחד אותו שלא יצא מתחת לשטיח.
התמכרנו ל"שקט", ואנו מנסים להחזיק אותו חזק, שלא יתפוצץ לנו בפנים, כדי שלא נצטרך 'לעשות חושבים' ולראות מה יש לנו בתוך הסיר ששמו מדינה. הגיע הזמן לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות עם הלכלוך שיש לנו בתוך הסיר ולסמן את המטרה באשר לתכולת הסיר, לפתוח את מכסה השקט, ולהתחיל לנקות, עד לשלום האמיתי.
