ב"ה זכינו להקים ממשלה אמונית-לאומית, והרבה דברים נחוצים נעשים ויכולים להיעשות בזכותה. היתה זו השגחה שאין כמותה, וישועת ה' לעמו – שהבהיקה כל כך בבירור.
שוב, נראה שיותר מתמיד, עומדים אנו על כף המאזניים; ההכרעה הזו כעת יכולה לבוא לכאן ולכאן, לטוב ולמוטב. יכולים אנו לעלות את העולם עימנו, ולהביא את הגאולה השלמה, ומצד שני, יכולים אנו לרסק את פוטנציאל הטוב הגדול הגנוז כאן, ולרדת ולהוריד איתנו את העולם.
ההכרעה עומדת כעת – מדינה יהודית, שתקרא בשם ה', או מדינה "דמוקרטית", השמה את האדם הפרטי במרכז, ומקדשת את כל תאוותיו השפלות יותר. גאולה שלמה, או חלילה היטמעות ונסיגה. זו השאלה פה.
נראה שיש מכשול אחד גדול המעכב את ההכרעה לטובה, והוא: הפחד, חוסר הביטחון שלנו כעם; החשש, שכל פעולה שלנו בשטח, וכל צעד קטן לכיוון של מדינה שתישא את שם אלוקי ישראל, תביא לקרע ול-"הסלמה" של המצב. איננו נחושים ובטוחים מספיק; פוחדים אנו, ומפחידים אנו את עצמנו.
עלינו להבין, כי יש פה אויב, שהוא לא רק רוצה אדמות, אלא הוא קורא תיגר על עצם גאולתנו, על בחירת ה' בעמו ישראל, על היהדות כולה; כל פיגוע שלו, כל פעולה נגדנו – מביאה היא לחילול שם שמים. אין פה מלחמה לא בין שני עמים, ולא בין שני לאומים; יש פה מלחמה על כל הקופה, מבית ומחוץ (ובעיקר מחוץ, שגם מבלבל אותנו וחודר פנימה); – יהדות – מדינה יהודית בארץ ישראל – בית מקדש וקריאה בשם ה', או חלילה אסלאם, וחזרה לגלות, שליטה נכרית באדמותינו, וגלות או התבוללות, תוך שפיכת דמים רבים חלילה, ר"ל. אלו לא מלחמות נפרדות – המלחמה על הזהות היהודית והמלחמה עם האויבים הערבים, מבית ומחוץ, אלא שתי מלחמות אלו - מלחמה אחת כוללת היא; האם ה' הוא האלוקים, האם "שמע ישראל", "והיה ה' למלך על כל הארץ", או לאו, ו "אללה הוא אכבר". זו המלחמה - האם תהיה פה בארץ מלכות ישראל, המסמלת הופעת שם ה' בעולם – וגאולה שלמה, או חלילה נסיגה, ושלטון של העמים וכפירתם בה' - עלינו, דרך יהודים או דרך גויים. הכל מלחמה אחת היא.
עלינו להבין ולהשכיל, שאם לא נכה באוייב בכל הכוח עד להכרעתו – הוא ירים את ראשו. ואם הוא ירים את ראשו – יהיה זה חילול שם שמים. כאשר רוצים להילחם אפילו בצעדים יחסית מינוריים - בטרור למשל, ומפזרים אמירות מפוחדות וחששות שמא זה יוביל להסלמה, הרי שעצם החששות האלו, הם חילול ה', והם אלו שיגרמו להסלמה. הם אלו שמזינות ומזמינות את הרמת הראש של אויבינו. השפלות והפחד שלנו, מ – "מה יקרה", או מ "מה יגידו", או מ "איך יגיבו", הוא הוא שמרים עלינו את אויבינו, ומי שמפחד ועקב כך מפחיד אחרים במלחמה – הרי זה "כאילו שפך דמי הכל", כמו שכותב הרמב"ם. אם אתה תכה באויב, ותעשה את המוטל עליך בנחישות ובעוצמה – זה יפעל את פעולתו לטובה. אבל אם תתן מכה חלשה, ביד רועדת ובפחד משתק מהתגובה שאתה עלול לקבל – הרי שתגובה זו בוא תבוא. זה נכון בכל צדדי המלחמה, ובכל השינויים שרוצים להוביל ולערוך.
"והעיקר - שלא יתפחד כלל".
חזק ונתחזק, בעד עמנו, ובעד ערי אלוקינו.
