מפקדים (נועזים בעבר) שדעתם השתבשה

הטירוף מגיע לשיאים חדשים. כהווה ידוע, המאבק לשילוב נשים ביחידות לוחמות נמשך והוגשה עתירה (נוספת) לשילוב נשים ביחידות מובחרות. בכלל אלה נזכרות סיירת מטכ"ל, השייטת, סיירת גולני ועוד...

בימים האחרונים פורסם שמפקד סיירת מטכ"ל היוצא, אלוף המשנה ח', וסגנו , יגישו לשופטים חוות דעת בעד שילוב לוחמות - ויטענו ש"הסיירת מחמיצה את פוטנציאל הערך המרבי בשל צמצום הגיוס ליחידה לגברים בלבד".  עמר בר לב, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, הביע תמיכה אף הוא באומרו : "אין ספק שאין שום הצדקה לפסילה על בסיס מגדרי. חייבים לפתוח כל תפקיד לכל גבר או אישה העומדים בקריטריונים"

החרה החזיק אחרי אלה מי שהיה ראש המוסד לשעבר וצירף דברי איוולת משלו כדלקמן: ''יש לאפשר לנשים להיבחן ולהתקבל ליחידות העילית הצה"ליות......יש טייסות, חובלות ולוחמות קרביות שאינן נופלות במאומה מהגברים שלצדן …..אומץ לב, התמדה ותושייה הם כלי העבודה ההכרחיים, ובנוסף לכך יש בנות מתאימות עם כושר מצוין. הגיע הזמן שגם ביחידות הקצה של צה"ל יהיה להן מקום"

מה קורה כאן?

ייתכן שכל אלה הנזכרים לעיל אכן חושבים כך. באותה המידה ייתכן שהם מיישרים קו עם מה שנראה להם "תקין פוליטית" לומר. אי אפשר לשלול שהם פשוט רוצים לחזק מעמדם בקרב השמאל הפוסט מודרני, יכול להיות שתקשורת אוהדת ותשומת לב ציבורית "עושה להם את זה".

בכל מקרה, בהיותם לוחמים בעבר ולאחר שהתוודעו מקרוב לדרישות מהלוחמים, לרוח הקרב ההכרחית להתקיים, לאחוות הלחמים באימונים ובעיקר תחת אש, אין אלא להסיק שבחלוף שנים ומעת שהתרחקו מהשירות וצללו לתוך החיים הציבוריים והפוליטיים – דעתם השתבשה, לחלוטין השתבשה.

הרבה נאמר ונכתב בסוגיה הזו, גם על ידי כותב שורות אלה, לפיכך לא אחזור על כל הדברים. ידוע שבעובדה צה"ל הוריד את סרגל המאמצים על מנת לאפשר לחיילות להשתלב כלוחמות, ידוע כיום שאחוז הפציעות בקרב הלוחמות גבוה לאין שיעור מאשר אצל הגברים, עובדה היא שהיכולת המבצעית של היחידות פחתה – הראיות לכל האמור היו למן המפורסמות.

אדגיש כאן נקודה אחת ואתמקד בה – ההיבט המיני. בגיל בו המשיכה בין המינים היא בשיאה, בגיל בו כולם יפים וכולן יפות ומושכות, בגיל בו ההורמונים משתוללים, בגיל בו היצרים שולטים ברמה – בגיל הזה מבקשים הפוסט מודרניים הנאורים בעיני עצמם לחבר בין לוחמים ולוחמות?

שוו בנפשכם,  בחור ובחורה, שניהם צעירים ומושכים, בשיא פריחתם ובשלותם המינית, רצים זה ליד זו בבגדים קצרים וחושפניים במד"ס, זוחלים בחול, נושאים אחת את השני (או להיפך) בסחיבת פצוע, נושמים את הבל הגוף איש של האישה שלידו, שוכבים צמוד במארבים, מתכוננים יחד מעל מפות לניווט, ניצבים מול אויב היורה לעברם, מחליפים בגדי קרב ומערכות לחימה בלחץ ובלהט הרגע, מסתכנים ביחד מתאמנים ביחד ולוחמים ביחד......כל המתואר נראה נורמלי?, האם אפשרי בכלל לדמיין המצבים דלעיל בלא שתתקיים פגיעה של ממש ביכולות, בכושר הקרבי, בריכוז ומוכנות המבצעית ובסופו של דבר ביכולת לבצע משימות בהצלחה?

פשוט הוא שאי אפשר לקיים שותפות כזו המתוארת לעיל בלי לפגוע פגיעה ממשית ואנושה ביכולות של היחידה הלוחמת. האינסטינקט הבסיסי של גבר הוא לגונן על האישה, למנוע ממנה סיכונים, להקל עליה ולשמור על שלמות גופה ונפשה. אינסטינקט זה מונע לכתחילה שוויון בין הלוחם ללוחמת שלידו.

מיומן ככל שיהיה, קשוח ככל שיהיה, מאצ'ו ככל שיהיה – אין בנמצא לוחם היכול לאיין את תחושותיו הבסיסיות ביותר ביחס לבנות המין היפה, אין בנמצא מי שיכול להתעלם ממה שטבע בו הבורא – משיכה עזה לבנות חוה. כמו כן לא תמצאו בנים רבים שיסכימו שבחורה הלוחמת עמם תיטול סיכון בעת קרב כאשר הוא עצמו יכול למנוע ממנה סיכון זה.

כל האמור מוביל למסקנה אחת , ברורה וחד משמעית. מנימוקים רבים, עובדתיים כולם, אין מקומה של בת ישראל ביחידה לוחמת בכלל וביחידות עילית בפרט. לא דנתי כאן (מהסיבות המובאות לעיל) בהעדר ההיתכנות מבחינה פיזית ומנטלית אלא התמקדתי רק בעניין המתח שבין המינים וההשלכות של המתח הזה המתקיים ברגיל באופן בריא ובונה עולם.

הרעיון להכפיף חוקי הטבע הבסיסיים לאג'נדה פוליטית אד הוק והמחשבה לשנות סדרי עולם על חשבון המוכנות המבצעית של היחידות הלוחמות וכפועל יוצא על יכולתו של צה"ל למלא את ייעודו ולנצח בקרב – כל אלה פסולים, מזיקים, הרסניים הם ובפועל מסכנים את צבא הגנה לישראל היקר לכולנו.

לסיום, כמה מילים על גיבורי התהילה שנזכרו בפתיח, שבאיוולתם ממליצים לפעול נגד הטבע ולשלב בנות בסיירת מטכ"ל, בשייטת ובסיירת גולני. מתברר מה שאמור היה להיות מובן מאליו לכתחילה: העובדה שבגיל שמונה עשרה יכול אדם להיות חדור מוטיבציה ומבורך ביכולות המאפשרות לו להיות לוחם עז נפש ביחידה מובחרת, אין בינה לבין העמדות הערכיות והמוסריות אותן יביע בחלוף כמה עשורים נוספים בחייו ולא כלום. באם תוסיפו לזה את האינדוקטרינציה הפוסט מודרנית שתפשה אחיזה של ממש בפיקוד הבכיר בצבא – והרי לכם מתכון לאסון ביטחוני, חברתי, צבאי, ערכי ויהודי.