בחוק העונשין של מדינת ישראל נקבע, כי אדם העושה מעשה שמאפשר לאדם אחר לבצע עבירה, נחשב כמסייע לדבר עבירה, ועונשו יהיה מחצית מעונשו של מבצע העבירה.
וכך לשון החוק בסעיפים 30-32 לחוק העונשין:
30. המביא אחר לידי עשיית עבירה בשכנוע, בעידוד, בדרישה, בהפצרה או בכל דרך שיש בה משום הפעלת לחץ, הוא משדל לדבר עבירה.
31. מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע.
32. הסיוע לעבור עבירה, עונשו - מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל ביצועה העיקרי; ואולם אם נקבע לה –
(1) עונש מיתה או מאסר עולם חובה - עונשו מאסר עשרים שנה;
(2) מאסר עולם - עונשו מאסר עשר שנים;
(3) עונש מזערי - עונשו לא יפחת ממחצית העונש המזערי;
(4) עונש חובה כלשהו - הוא יהיה עונש מרבי, ומחציתו תהא עונש מזערי.
***
כעת ננסה לדמיין כמה מקרים, ולחשוב האם מי שעושה אותם נחשב מסייע לדבר עבירה.
אדם אחד מנסה לפגוע בגופו באדם שני. נסיונות הפגיעה קשים, ועלולים לפצוע את השני, ואולי אף לגרום למותו. השני רוצה להתגונן. בא אדם שלישי וקושר את ידו של השני מאחור, כך שהוא לא יוכל להתגונן כראוי. האם השלישי נחשב כמסייע לראשון בביצוע העבירה?
מקרה נוסף: השלישי לא קושר בפועל את ידו של השני, אלא מאיים עליו, שאם הוא יתגונן, אזי השלישי יראה לו את נחת זרועו. יתכן אף שבשעת ניסיון הפגיעה האדם השלישי לא נוכח. אך לפני כן הוא "רומז" לו, שאם השני יתגונן מפני פגיעותיו של הראשון, השלישי יפעל כנגדו.
החוק בסעיף 31 כותב מפורשות, שהסיוע לדבר העבירה יכול להיות לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה.
כעת נבדוק מה קורה בפועל במדינת ישראל:
כאשר אדם מנסה לפגוע בזולתו, זכותו וחובתו של הנפגע או של אדם להגן מפני ניסיון הפגיעה. הדבר מופיע בחוק באופן ברור כמה פעמים. דרך אגב, חוק זה אינו תלוי כלל אם הפוגע ערבי או יהודי. אלא שאם הפוגע ערבי, לא מדובר רק בעבירה פלילית, אלא היא חלק ממאבק לאומי בין עמים, כאשר המשמעות היא שגם אם היהודי שהזדמן לידיהם יצא ללא פגע, הם ינסו לפגוע ביהודי אחר.
הדוגמא המצויה ביותר עוסקת בערבים הזורקים אבנים על מכוניות בכבישים. גם אם מכונית אחת תיסע לדרכה, הם יזרקו אבנים על המכונית הבאה אחריה. הדרך היחידה להציל את נוסעי הכביש, הוא לעצור את זריקת האבנים. נסיעה מהמקום משמעותה הפקרת המכוניות הבאות.
לצערנו, פעמים רבות כאשר היהודי או חבריו היו בסכנת חיים, ולשם הגנה עצמית הוא ירה בנשקו לעבר התוקף, באה המשטרה ועצרה את היהודי המותקף, ולעיתים אף הוגש נגדו כתב אישום.
הדברים היו גם במקרים בהם היה ברור לכל, כי הוא או חבריו הותקפו בידי ערבים חורשי רעה, כאשר הם זרקו עליהם אבנים כדי לפגוע בהם, היכו בהם באלות, ואף במקרים חריפים יותר. בכל החקירות והמשפטים עמדה "אשמה" על זה שהוא השתמש בנשק כדי להגן, תוך התעלמות מהסכנה הנשקפת לו ולאחרים מפני זורקי האבנים.
העוול זועק לשמיים: אדם נמצא בסכנת חיים, הוא מגן על עצמו ומגן על יהודים נוספים שעלולים להקלע לאותה סכנה, ולבסוף הוא זה שנעצר!
באירוע פציעתו של יחיאל אינדור הדברים באו לידי ביטוי בצורה חריפה, אם כי ממש לא בפעם הראשונה.
יהודי הלך עם הצאן למרעה כפי שעושים בכל יום. בשלב כלשהו, מאות ערבים זרקו עליו סלעים, התקרבו אליו עם אלות ברזל, וכיוונו עליו זיקוקים בכינון ישיר. הוא הזעיק עזרה ואף הזעיק את הצבא, אך הצבא התמהמה מלהגיע. הסלעים פגעו ביחיאל, והוא נפצע קשה בראשו. גולגלתו נשברה. בשארית כוחותיו הוא ירה והרג את אחד הפורעים. אפשר לומר כמעט בוודאות, שאם הוא לא היה יורה, היו משליכים עליו סלעים נוספים ומרסקים את עצמותיו באלות הברזל, עד למותו. במעשהו זה הוא הגן על עצמו ועל חבריו שבאו לעזרה מפני מאות ערבים שסכנו אותם בצוותא.
יחיאל הפצוע קשה הובא אל בית החולים לניתוח ראש, ושם בבית החולים, במיטת חוליו הוא נעצר!
כן, הפצוע נעצר!
לא רק הוא, גם חבר שבא לעזור, שאיש אינו טוען שירה.
כביכול, כמה רועי צאן הלכו עם כבשיהם ועיזיהם להתעמת עם מאות ערבים אוחזי כלי משחית בידם.
האם הערבים הפורעים נעצרו? אלו שניסו לרצוח אותו, ואף פצעו אותו!
בשלב זה לא.
רק אחרי שבבית המשפט המשטרה הודתה שמאות ערבים זרקו עליהם אבנים, היכו אותם באלות ברזל, וירו לעברם זיקוקים, ואז נשאלה המשטרה, מדוע רק הוא נעצר ואלו שזרקו עליו אבנים מסתובבים חופשי, עצרה המשטרה חמישה ערבים מתוך מאות שהשתתפו בלינץ.
לא נכנס כאן כלל לשאלת "בירור האמת". כל בר דעת יכול להבין שזה הדבר האחרון שיש כאן.
אך נכנס לנקודה הרבה יותר מהותית.
הרי המקרה הזה מצטרף למקרים רבים נוספים, שעוצרים יהודי שניסה להגן על עצמו או על אחרים שעמדו בסכנת חיים.
רבים המקרים שרק היהודי נעצר, או לכל הפחות הוא נעצר ראשון.
במקרים רבים, מציל החיים נאלץ להתמודד מול כתב אישום. גם אם לבסוף הוא יצא זכאי, הוא נאלץ להשקיע זמן וממון רב, לאבד אח חירותו במעצרים, ולהיות מוגבל בתחומים רבים עקב כתב האישום המוגש נגדו.
במקרה של יחיאל, "בזכות" שהוא נפצע קשה וגולגלתו כמעט רוסקה, רוב הסיכויים שהמחאה הציבורית תציל אותו מכתב אישום. אך בהרבה מקרים אחרים, העסק כלל לא פשוט.
מה המסר של זה?
המסר הוא ברור: אם תתגונן – תחטוף. אם תבוא לעזור לחבר שבסכנת חיים - תעצר. מסר מהמשטרה והפרקליטות, שאדם הרוצה לצאת בחיים מסכנת חיים, קל וחומר אם הוא בא להציל חבר הנמצא בסכנת חיים, צריך לדעת שהוא ישלם על כך מחיר אישי כבד.
בסופו של דבר, הערבי שבא לפגוע ביהודי, יותר קל לו לעשות זאת, כאשר היהודי חושש מלהתגונן כראוי. ממילא, אלו המבצעים את המעצר או מגישים כתב אישום, מסייעים בעקיפין לטרור ערבי, ונותנים לו רוח גבית.
אולי כתב האישום צריך להיות מוגש נגדם.
כתב אישום על סיוע לדבר עבירה.
כפי סעיף 31 בחוק שהובא לעיל: מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו ... או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע.
מי שמפעיל איום במעצר על מי שמתגונן מפני סכנת חיים או על מי שבא לעזור למי שבסכנת חיים, הרי הוא מרפה את ידי המגנים, ובכך מקל על הפורעים לפגוע ביהודים, ויוצר תנאים לשם עשיית העבירה. מי שעושה כך, צריך להישפט מדין מסייע לדבר עבירה.
