השבוע נכנס טראמפ לכהונה שנייה כנשיא ארה"ב, ואיתו ממשל שמורכב מגורמים רבים אוהבי ישראל, שמכירים בזכות עם ישראל על הארץ.
כבר ביומו הראשון בתפקיד ביטל טראמפ את הסקנציות על אישים וגופים בהתיישבות, והזמין גורמים בהתיישבות ביהודה ובשומרון לטקסים עם כניסתו לתפקיד.
אבל יש גם צד שני למטבע: ערב כניסת טראמפ לתפקיד הסכימה ישראל להפסקת אש בעזה תמורת שחרור חלקי של חטופים במחיר יקר מאד: נסיגה מציר נצרים ואזורי לחימה, שחרור מספר בלתי נתפס של מחבלים מרצחים, הכנסת 25 אלף משאיות לפחות לעזה, שיקום תשתיות ברצועה. הסכם שהפיח חיים בחמאס, שתופס אותו כניצחון. החלק השני של ההסכם מדבר על סיום הלחימה, נסיגת ישראל מעזה ושיקום.
ההסכם האיום הגיע אחרי לחץ כבד של טראמפ, שרצה להגיע עם שחרור חטופים לכניסתו לתפקיד, והביא למפח נפש אצל רבים שקיוו לשינוי הפוך כשיתחלף ממשל בארצות הברית. באופן פרדוקסלי אבל לא מפתיע, ממשלת ישראל שאל מול הממשל העוין של ביידן פיתחה יכולת עמידה, נכנעה מול הלחץ של טראמפ.
ולמה? טראמפ לא שונא ישראל, ניתן אולי גם לומר שהוא אוהד, אבל הוא בעיקר אוהב את עצמו, ודואג לאינטרסים שלו. הבעיה הגדולה שמדינת ישראל הוכיחה שוב ושוב שהיא יודעת לעמוד בצורה יותר טובה מול ממשל עוין, מאשר מול ממשל אוהד.
אם הלחץ של ממשל ביידן הוליד תגובת נגד של עצמאות ועמידה על האינטרסים, הציפיה לשלטון טראמפ יצרה תלות מסוכנת בחסדיו וברצונו הטוב - זה שתמיד יהיה משני לאינטרסים האישיים.
"ליבו במקום הנכון" כתב ינון מגל שנחשב למשפיע על דעת הקהל בציבור הימני, אבל מה לעשות שעם לב לא קונים במכולת, במציאות גיאופוליטית יש סבך אינטרסים, כשמקומו של הלב הוא רכיב מסוים בתוכם.
את גלולת הרעל הראשונה טעמנו כעת בעסקת הכניעה, כאשר התברר שאיומי טראמפ על חמאס הסתיימו במפח נפש, הלחץ היה דו צדדי וחמאס זכה להישג עצום.
אבל השלבים הבאים עלולים להיות מסוכנים הרבה יותר: בעוד כשבוע-שבועיים יחלו הדיונים על שלב ב' של עסקת החטופים - הכולל נסיגה מציר פילדלפי, לקראת סיום המלחמה.
הדיונים הללו יתקיימו בתקופה קשה, לאחר שישוחררו מחבלים רוצחים בסיטונאות, ויחלו לחזור גופות חטופים, מצב הרוח הלאומי יהיה קשה. השמאל נערך ללחץ עצום לסיום המלחמה תמורת שחרור שארית החטופים בזירה הבינלאומית והפנימית, השאלה אם תחודש המלחמה ויוכרע חמאס, תלויה לא מעט בלחץ מארה"ב - שמולו למדנו כי נתניהו לא מסוגל להחזיק מעמד
ויש לא מעט סימנים מדאיגים,:
טראמפ חוזר שוב ושוב על הרצון שלו לסיים את המלחמה, ושחרור כל החטופים, נכון הוא גם מגדיר שהוא לא רוצה את חמאס בשלטון, אלא שבתוך זה יש על השולחן המון הצעות שנועדו להלבין כלפי חוץ 'שינוי משטר' ברצועה, כשבפועל הכל ישאר אותו דבר.
טראמפ עלול למכור לישראל 'שלטון חדש' בעזה, יתבל עם 'מעורבות של מדינות ערב המתונות' - לחץ מארה"ב מחד, ומשמאל מצד שני.
נכון זה לא התרחיש היחיד, יתכל ובעז"ה יהיה טוב, הערבים, כרגיל יתעקשו והכל יתהפך לטובה. אבל זה תרחיש שחייבים להיות מוכנים אליו, וזה אומר לא לסמוך על 'ליבו במקום הנכון' אלא דווקא מול ממשל טראמפ להיגמל מתרבות ההסתמכות על ארה"ב ולשמור רק על האינטרסים של העם היהודי.
עד כמה זה לא תרחיש דמיוני? על ממשלות נתניהו ערב הטבח רובצת יותר מכל אשמת הדולרים הקטארים, הכסף המזומן שנכנס מקטאר - הגב המדיני של חמאס לעזה באישור ישראל בהובלת נתניהו, כסף שישראל רצתה לקנות בו שקט שהתברר כמדומה, סייע לכלכלת חמאס ולהכנות של חמאס לטבח.
שלא במקרה ההסדר המפוקפק הזה נרקח ב-2018 בממשל טראמפ, כשהוא נמכר בסבך אשליות על הסדר אזורי מול איראן, דמיונות שקשה להאמין כיצד השכל סבל אותם.
לאחרונה, פורסמה שוב הקלטת ראיון עם סמוטריץ מאותה תקופה שבה הוא מגן על אותו הסדר של הכסף הקטארי, הקלטה שמשקפת כיצד 'מכר' נתניהו את ההסדר הזה עטוף בסודיות מדומה על תוכניות ארוכות טווח והשלכות גיאו פוליטיות.
זה מוביל גם לסכנה הבאה - נכון ממשל טראמפ אוהד את הנתיישבות ביהודה ובשומרון, אבל לב במקום הנכון זה לא מספיק, ממקום דומה קידם טראמפ בכהונה הקודמת תוכנית הרסנית ומסוכנת, שכללה הקמת מדינה פלסטינית, כי לא מספיק לב צריך שכל ובעיקר הבנה מה האינטרסים החיוניים לעם היהודי, וכמובן אמונה בתנך כספר מצפן, מחייב.
ה'הימור' של מועצת ישע על טראמפ עד כדי פיתוח תלות יכול להתברר כמסוכן כאשר יחד עם הסוכריות נקבל גלולות רעל מסוכנות מאד, לא רק בעזה אלא גם ביהודה ובשומרון
מקומו של עם ישראל מבחינה רוחנית צריך להיות כ'אור לגויים', כמשפיע למקבלים ולא להפך. שינוי הממשל יכול להיות הזדמנות רק אם נדע לשמור על עצמאות, על עמידה על אינטרסים ובעיקר על עמדת המשפיע.
את מדיניות החוץ צריכה להחליף מדיניות התלות, במדיניות שדמה דגש על הצורך שיש לעולם בייחודיות של העם היהודי, בבעלות שלו על ארצו, ובכך שהתמיכ. בעם ישראל היא אינטרס שלהם ולא מתנת חינם.
העניין הזה יהפוך לקריטי בשבועות הקרובים, הלוואי שנדע להחליף את התלות והשתדלנות הגלותית בעמידה ברורה, הצהרת כוונות ואי ויתור על ל אף אחד מהאינטרסים של עם ישראל, לצד מסר של השפעה על אומות העולם בכלל וארצות הברית בפרט
