על מקומה של מפלגת נעם

בדומה לרבים הנני ניצב משתומם בימים האחרונים, זאת נוכח הקמת מפלגת נעם מבית המדרש של הרב טאו שליט"א וככל הנראה ביוזמתו.

הרב טאו שנודע בריחוקו מהעולם הפוליטי לטובת ד' אמות של בית המדרש שם מסתופפים אלפי תלמידיו אכן הפתיע. אמנם, בעניינים מסוימים משמיע הרב את קולו בפרהסיה הציבורית אך אירוע כזה הוא נדיר ולא תדיר.

מה אם כך גרם לרב הגדול בתורה לתמוך ואולי אף ליזום הקמת מפלגה פוליטית? ככל הנראה התחושה שעם ישראל מצוי בשעה קשה מאד היא שגרמה לצעד הלא שגרתי, אם לנקוט לשון המעטה.

אנו חווים ימים בהם תומכי הסטייה והתועבה כובשים שעל אחר שעל כמעט כל חלקה בציבוריות הישראלית, מגבירים את השפעתם, משתלטים על השיח ואולי אף על התודעה.

זו תקופה בה גם הרוב המסורתי נכנע ודומם, עת בה גם הפוליטיקאים יראי השמיים  מלאים חשש מלהשמיע דעת תורה, זמן בו רוב חברי הכנסת ככולם, שלא לדבר על התקשורת עוכרת היהדות – כולם כאחד מתייצבים דום, כנועים שפופים וממושמעים – אל מול מפלצת הלהט"ב המאיימת להעלים מהעולם את המשפחה היהודית על ערכיה המקודשים.

אלא שהמטרה הנעלה, לעמוד בפרץ ולהשמיע את קולה של השפיות ותורת ישראל, "נופלת" על תקופה רגישה וקשה. עת מבחן היא והימים הם ימי ערב בחירות, כאלה שהמחנה הלאומי חושש יותר מאי פעם להפסיד בהן, הפסד שיעלה לשלטון גורמים העוינים את ההתיישבות, את התורה ואת היהדות על מורשתה וקודשיה.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה נראה על פני הדברים כי המחנה הלאומי נמצא בסכנה של ממש וכי אך בהתרחש נס יצליח  להרכיב ממשלה המתיימרת לפחות להיות ממשלה לאומית. ייתכן שהמערכה תוכרע "על חודם" של אלפי קולות, לשבט או לחסד.

במצב דברים כזה, האם מן התבונה להקים גוף פוליטי נוסף שירבה עוד את פיצול הכוח? האם מציאותי לחשוב שמפלגת נעם תצליח להיכנס לבית המחוקקים לאחר שתצלח את אחוז החסימה? האם העמדה העקרונית שאין צודקת הימנה אינה צריכה להמתין לשעת כושר שאינה ערב בחירות ממש?

ממקורבים לרב טאו שליט"א נשמעים הדברים הבאים: עת חירום היא לישראל. ההשתלטות הכוחנית של הסוטים ותומכיהם על השיח, על סדר היום הציבורי ואף על התודעה אינה מותירה ברירה. בדיני נפשות ממש עסקינן – נפשה של האומה ושל היהודים המרכיבים אותה. באם חלילה תצבור תכנית השמד הזדונית של הסוטים ותומכיהם כוח עוד ועוד – נמצא כולנו, עם ישראל כולו, דתיים כחילונים, ספרדים ואשכנזים, תלמידי חכמים ועמי ארצות – כולנו נמצא בסכנה איומה, כזו המאיימת על עצם קיומנו כעם וכחברה.

הנושא הוא כה חשוב עד כי ההתיישבות, לימוד תורה ותקצוב הישיבות, מניעת עבודות בשבת כך גם תחבורה ציבורית – על כל אלה לחכות, להמתין להמשך המאבק עליהם בעוז ובמסירות נפש. קודם כול נסיר את הסכנה האיומה הרובצת על כולנו כקללה וכאיום קיומי של ממש. 

אין בידי תשובה נחרצת לשם הכרעה בין הצרכים השונים והמגוונים של עמנו בעת הזו, כך גם לגבי קביעת סדר הקדימות לטיפול בסוגיות שעל הפרק. להווה ידוע שבזירה הציבורית פועלים בהצלחה לא מבוטלת אנשים וגופים הנוחלים הצלחות רבות. כך למשל תנועת רגבים, כך יהודית קצובר ונדיה מטר שהשיגו הישגים מדהימים בקידום רעיון הריבונות, כך תנועת חזון וכך גופים נוספים.

האם גם נעם צריכה לפעול ולהשפיע? וודאי שכן. יש חשיבות רבה לערכים המקודשים אותם שואפים חברי התנועה הזו  לקדם. האם זה העיתוי הנכון וזה מגרש המשחקים הראוי? אינני יודע אך כולי תקווה שגדול בתורה איננו טועה טעות מרה.