עלה נעלה

אחיי ורעיי האהובים

השבוע, ביום ירושלים, מלאו שלוש שנים לפטירתו של הרב משה לוינגר, "אבי הישוב היהודי בחברון" ובכל רחבי יהודה ושומרון, מתלמידיו של הרב הדומה למלאך הרצי"ה קוק זצ"ל.

מי שזכה להסתופף בצלו ראה שילוב מופלא של מסירות נפש, גבורה ואופטימיות.

שגור היה בפיו הפסוק אותו אמר כלב בן יפונה כנגד חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה: "עלה נעלה". כשהיו אנשים מביעים בפני הרב לוינגר תסכול על מחדלים וקשיים, הרב היה עונה להם פעמים רבות בקול רם: "עלה נעלה"! והיה אומר שוב ושוב: "אנחנו מתקדמים!".

ואכן, מי שזכה להיות מקושר עם צדיקי אמת ומרים את מבטו אל העין האלוקית, מודה לה' על הפלא הגדול של שיבת עם ישראל לארצו אחרי גלות קשה. "קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשובו ה' ציון".

זכינו השבוע להודות לה' על הניסים שעשה לנו במלחמת ששת הימים ובימינו.

"עלה נעלה!". "אנחנו מתקדמים!" ורואים בעינינו את קיום ההבטחה האלוקית: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמיים, משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך".

"עלה נעלה!". אנחנו מתקדמים! ורואים שעם חזרת עם ישראל לארצו, נפתח הלב היהודי ומתקיימת בנו גם המשך ההבטחה האלוקית, שאחרי השיבה לארץ אנו מובטחים: "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך".

היטיב להגדיר זאת רבי נתן מברסלב (בספרו ליקוטי תפילות חלק ב תפילה מ"ז) "ועמך בית ישראל  משתוקקים מאד לה' יתברך והכול חפצים למראה את שמך בהשתוקקות נמרץ ונפלא אשר לא הייתה כזאת מימי קדם".

אני הקטן מרבה לפגוש את אחינו בית ישראל, גם כאלה שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות, רואה ומרגיש ויודע שבלבב פנימה, נפש כל יהודי הומיה בגעגועים להתקרב לה'.

אם כן, נשאל את עצמינו, "נחפשה דרכינו ונחקורה", איך נחתה עלינו הצרה הנוראה הזאת, עצת בלעם הרשע שאמר לבלק אחרי שנוכח באהבת ה' לעמו ישראל, "ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך": אם אינך מצליח להזיק להם,  תפרוץ להם את גדרי הקדושה והצניעות ואז תצליח, כי "אלקיהם של אלה שונא זימה!".

חשבתי לאחרונה, אולי ה' רוצה לעורר אותנו, שאצלנו המכונים "דתיים", נושא הקדושה והצניעות אמור להיות בראש מעייננו!

עלה נעלה! אנחנו מתקדמים! מתקדמים גם בשמירת גדרי הצניעות והקדושה! נראה לי חשוב להדגיש שצניעות אמיתית מתחילה מענווה ומכבוד לזולת.

כאשר אדם מכבד את זולתו ומסתכל עליו בעין טובה, יכול לרומם אותו. כשמונעים פלגנות ומרבים אהבה, אפשר גם להרים את ערכי הצניעות והקדושה.

חשוב לחיות את הפסוקים "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור", "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", לייקר את התורה הקדושה וערכיה מעל כל ערך אחר.

עלינו לחזור ולשנן ולהפנים את שרבותינו לימדו אותנו: "שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא"! (רש"י דברים כ"ג ט').

אל לנו להישאר אדישים. יותר ממה  שעלינו למגר את הטרור ולהילחם בו מלחמת חורמה, עלינו למגר את הטרור הרוחני, ויפה שעה אחת קודם.

אמנם הרבה יותר קל ונעים להדחיק את האסונות, להתעלם מהסכנות כאילו אינם, אבל זה לא אמתי.

אם נישאר אדישים למציאות מכשירים לא מסוננים, שגרמו לנו לטמטום השכל וליחס קר ומתנכר לכל דבר שבקדושה,  המדרון החלקלק מוביל לאדישות כלפי דברים עליהם ההלכה היא שעדיף ליהרג ולא לעבור עליהם! (שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ"ז).

לצערינו, יש הרגשה של רפיון, של מגמה שלילית בענייני קדושה, כאילו יש לתרבות הזרה מה להציע.

עלינו להפנים את ששמענו ממו"ר הרב דב ליאור שליט"א כשזכינו לשתות את דבריו בצמא: "התרבות הזאת לא לנו"! ולחקוק הדק היטב על לוח ליבנו את דבריו של אור החיים הקדוש: "כי מה לאדם חיים אם לא רצונו יתברך"? עלה נעלה!