במחלוקת בין רבותינו האם מצוות ישוב ארץ ישראל היתה חובה בזמנם, טען רבינו חיים כהן לפטור את בני הזוג מכפיית העליה כיון שיש קשיים בקיום המצוות התלויות בארץ ולא נוכל להיזהר בקיומם. למרות זאת, גם על דעתו לא עלתה להפוך את העליה לארץ - לאיסור.
בתקופה האחרונה, אני נתקלת במעט אמירות של אנשים חשובים, שטוענים שאסור לעלות להר הבית; 'יש מצוות שתלויות בהר הבית, ולא נוכל להיזהר בקיומם, ולכן עדיף להימנע'.
לקראת שנת השמיטה, אני תוהה מה היו עושים אותם אנשים בגלות? האם גם אז הם היו יוצאים בצורה נחרצת ועוברים אדם וקהילה בניסיון לשכנע שאסור לעלות לארץ ישראל? היו מבהילים את כולם שהעונש על חילול שנת השמיטה חמור מאוד ואין לנו דרך להתמודד איתה? שזה שאפשר לקנות קרקע בארץ ישראל ולקיים מצוות רבות כמו; לקט, שיכחה ופאה לא מספיקה, כי צריך לחכות לנביא שידריך בפרטי ההלכות? כי האהבה האמיתית לארץ ישראל היא בהתרחקות ממנה?
למרות שעוד רגע שנת השמיטה, ושוב, כמו בכל שבע שנים, מתחיל פולמוס של פרטי ההלכות, פתרונות אפשריים ומה טוב יותר ביניהם. למרות זאת, לא ראיתי ברוך ה' אף אחד ממתנגדי העלייה להר הבית יורדים לחו"ל - כדי להימנע מהבעיות ההלכתיות המורכבות שמגיעות בשנת השמיטה רק בארץ הקודש. כי ברור לכולנו, שמצווה וקדושה גדולה יש במגורים בארץ ישראל.
בעליית עם ישראל לארץ ובהקמת מדינת ישראל התחילה הגאולה. בעזרת השם הגאולה תמשיך להתקדם ולא תעצר חלילה. אולם אנחנו אלו שחייבים להתקדם במצוות ובקודש. צריך לעלות להר בית ה' ולקרב את בניין בית המקדש.
גם בעלייה לארץ ישראל היו מי שחיכו לנביא ולבת קול שתצא מהשמיים. אבל מתברר ש"כנפי הנשרים" התגלו כמטוסים ואוניות. כי גם הגאולה לא בשמיים היא, אלא מעשית וארצית ותלויה בכל אחד מאיתנו.
אפשר חלילה לעכב את התקדמות הגאולה לדור הבא, ואפשר לעלות להר, להתקרב להשם, ולהיות שותפים עם א-ל בתהליך הגאולה .
