מה מדהים? להיווכח עד כמה הדברים הגדולים באמת – ולא פעם עולם ומלואו – סובבים סביב מה שנראה לנו קטן וזניח, בלתי משמעותי ולא חשוב. "אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהן", אמרו חז"ל בנוגע לתפילה (ברכות ו'), וקל וחומר שנכונים הדברים ביחס לתפילה בהר הבית. עד כמה משמעותי, מהפכני ודרמטי היתר ההשתחוויה (המסוים) בהר שניתן החל מתשעה באב האחרון, אפשר ללמוד דווקא מתגובתם הבלתי הגיונית לחלוטין של המתנגדים. כי עם יד על הלב, קשה להבין מה גורם לאדם רציונלי כמו רונן בר לאבד את הצפון, ולהפעיל סוכנים נגד הממשלה הממונה עליו ונגד זרוע שלטונית מקבילה בסגנון כמעט-ארדואני. ובלתי נתפס עוד יותר לקלוט שמה שגרם לכל זה, כמו גם לטענות המגוחכות על "חדירת הכהניזם" למשטרה, היה מעשה של מה בכך – כמה יהודים שמשתטחים אפיים ארצה בתפילה. כדי להשיב את הגלגל לאחור, אל קווי ח' באב תשפ"ד, ראש השב"כ היה מוכן לחצות את גבולות הקו האדום ולנקוט בצעדים של משטר אפל.
טוב, בר ממשיך בכך בסך הכל מסורת של רשויות המדינה שהחלה עוד הרבה לפני שהר הבית היה בפועל בידינו – לטשטש את הזיקה היהודית להר ובעיקר להתכחש לה. ניסו זאת לפניו חיים וייצמן, חיים ארלוזורוב, בן גוריון, משה דיין ומי לא. זה המקום שההנהגה הישראלית התאמצה לא לכבוש במלחמת השחרור וככל שיכלה ניסתה גם לא לעשות זאת במלחמת ששת הימים. עוד מרגע שחרורו ולאורך כמעט שישים השנים שחלפו מאז השתדלה בכל מאודה להעלים אותו מהלקסיקון ולהוציא אותו מהלגיטימיות, להשאיר אותו כחצר אחורית של מדינת ישראל, להשחיר אותו ולתאר את המקום שבנביאינו מופיע אך ורק בהקשרים חיוביים – כמקור כל הרוע וכחבית חומר נפץ. כמה הם טרחו לוודא ששום שלט בישראל לא יוביל להר הבית, ששעות הפתיחה שלו ליהודים יישארו מעטות ולא ידועות, שיהודים יהלכו בו לא כבני חורין אלא כנתינים זרים, כאילו הממלוכים עוד כאן. כמו הרוח הרעה של שאול כשזיהה גורם אחר הראוי ממנו למלוכה, הם נלחמים בכל כוחם נגד זריחת השמש שכבר בא זמנה לזרוח. לעכב את הגאולה.
הר הבית מוציא מהם – מבר, מהיועמ"שית שמגבה אותו, מבכירי המערכת הכושלים לדורותיהם – את כל הרע, מהסיבה הפשוטה שהוא מסוגל להפוך את ישראל למדינה אחרת לגמרי, כזו שיש לה א-לוהים, וזה מאיים על מי שבדתו החילונית האדוקה אין לו אחד כזה. הו, כמה המקום הזה מאיים עליהם, עד שהם נדרשים למצוא סעיפים שלא קיימים בספר החוקים (שלהם) נגד ההשתחוויה הזו. עד כדי משפטים מופרכים כדוגמת "דירקטיבת השר מחלחלת לתוך המשטרה והעובדות על הנעשה בהר מוכיחות זאת".
"הכל בזכות השתחוויה", מתעקש המדרש (בראשית רבה נו, ו). "ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחוויה, הגלויות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחוויה, בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחוויה". ובדורנו נאמר: העברת השרביט מההנהגה שהביאה אותנו עד הלום במאה השנים שעברו – אל ההנהגה החדשה, החלופית והמאמינה שכבר בדרך, מתרחשת ממש לנגד עינינו. בזכות ההשתחוויה כמובן.
