צפו: אהוביה הנדיב

מה נספר לילדים?!?!?

זה כבר ארבעה שבועות שתמונתו של אהוביה סנדק ז"ל
מודבקת לי בחזית הרכב 

דווקא היום ניצח החורף (סוף סוף הופיע) הרוחות והגשם הצליחו  לתלוש את התמונה
כמנסה לרמוז לי להתעקש גם כשקר בחוץ, לקרוא תיגר על איזור הנוחות, ואוי כמה קל להסיט את המבט, זה לא באמת משנה מה דעתכם,שמאל,ימין בית מדרש כזה או אחר
דבר אחד בטוח! קרה כאן מקרה שאסור שיחזור על עצמו! ולא,זה כבר לא קשור לנוער הגבעות
 זה קשור לכל אחד שחי כאן 

 במשך הזמן הזה כשראו אותי ילדים, (תודה לבורא!! התמימות שלהם לא מאפשרת להם להישאר אדישים), באו ושאלו אותי מי זה הילד?, או למה יש לי כזה פוסטר מוזר על האוטו.. נאלמתי דום.. 

בכל יום כשאני יוצא לכבישים פה ביהודה ושמרון אני יודע שישנה סבירות שלא אחזור, וכן,עם כל המורכבות שבדבר גם ילדים רכים עשו "הכרות" 
 עם הטרור, עם המציאות המבגרת להחריד הזו, ילדה מהגן שלא באה יותר,  או המחנך בתלמוד תורה שהילדים מתגעגעים אליו, או ההורים של השכנים "שעכשיו בשמיים" אנו כאן מבחירה ובאמונה ומודעים היטב להשלכות אל מול האויב 

איך מתחילים להסביר את הארוע של אהוביה? אל מול אח שהרג אח נגמרו לי המילים שתיקה תפסה אותי חזק

לקחתי עט וכתבתי סיפור
שיספר להם קצת על אהוביה.

העץ הנדיב במקורו הוא בעל מסר קשה ומעוות, השתדלתי לקחת את זה למקום שלי כאדם מאמין. אך לא לוותר על זעקה נוקבת. אהוביה הקדיש את חייו לאמונתו וערכיו,אפשר לחלוק,לחשוב אחרת, אבל  את זה איש לא יוכל לקחת לו

זה ההפך מאנוכיות או נתינה חד צדדית. נכון יהיה  שדרך האובדן הזה נחדול להיות חד צדדים בכל גווני הקשת בחברה שלנו.

אחרי מותו של אהוביה יש לנו שתי אפשרויות:

א. להמשיך להיות ניזונים מהתקשורת, להמשיך לעטוף עצמנו בדעות קדמות 
 
ב. לצאת מהמסך ולהכיר באמת. 

מספיק מבט אחד בכדי להבין, איבדנו ילד מקסים!! 

אוהב אותכם ילדים מתוקים... 
..................

אהוביה הנדיב

פַּעַם הָיָה יֶלֶד
הוּא אָהַב
 אֶרֶץ וְשָׁמַיִם, 
אֲדָמָה וְעֵץ,
בְכָל יוֹם הָיָה בָּא, מְלַטֵּף אֶת הָאֲדָמָה,נוֹשֵׂא אֲבָנִים בְּיָדוֹ 
נוֹתֵן לָהֶן מַשְׁמָעוּת וּבִנְיָן
מֵסִיר קוֹצִים, זוֹרֵעַ חַיִּים
וּכְשֶׁהָיָה מִתְעַיֵּף הָיָה נָח בְּצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ, שָׁר וּמִתְפַּלֵּל, אוֹכֵל וְיָשֵׁן.

חָלְפוּ יָּמִים וְזְּמַנִּים, 
יוֹם אֶחָד שָׁאֲלָה הָאָרֶץ אֶת הַיֶּלֶד: 
יֶלֶד, הֲתוּכַל לִבְנוֹת בִּי בַּיִת? לְהַצְמִיחַ בִּי שָׂדֶה וְעוֹד עֵצִים לָרֹב? אוּלַי גַּם יְלָדִים שֶׁיָּרוּצוּ וִיטַפְּסוּ עַל עֲנָפִים? וְהַיֶּלֶד אָמַר "בְּשִׂמְחָה, לְשֵׁם יִחוּד" וּמִיָּד רָץ־אָץ לָעֲבוֹדָה.
בָּנָה בַּיִת, נָטַע כֶּרֶם וְהִכִּיר נַעֲרָה חֲבִיבָה וַחֲסוּדָה  וְהָאָרֶץ שָׂמְחָה וְאָהֲבָה אֶת הַיֶּלֶד, וְהוּא אָהַב אוֹתָהּ. 

חָלְפוּ עוֹד יָּמִים וְזְּמַנִּים 
וְהַיֶּלֶד פִּתְאוֹם לֹא בָּא, 
לֹא יוֹם וְלֹא שָׁבוּעַ, גַּם לֹא שְׁלוֹשָׁה 
וְהָעֵצִים רָאוּ אֶת נַעֲרַת הַיֶּלֶד בּוֹכִיָּה וְהַצִּפּוֹרִים צִיְּצוּ שֶׁקָּמָה וְהִתְעוֹרְרָה מְחָאָה עַל יֶלֶד שְׁחֹר תַּלְתַּלִּים שֶׁאֵינֶנּוּ. דְּמָמָה.

וְהָאֲדָמָה מִיָּד יָדְעָה
זֶה יַלְדִּי אֲהוּבִי שֶׁאֵינֶנּוּ 

בָּכוּ שָׁמַיִם,
בָּכְתָה הָאֲדָמָה
הִתְכּוֹפְפוּ הָעֵצִים
נָבְלוּ הַפְּרָחִים
רָעֲדוּ הָאֲבָנִים

וּלְפֶתַע הוֹפִיעָ הַיֶּלֶד
לֹא עוֹד בֹּץ בִּנְעָלָיו 
לָבָן כֻּלּוֹ מַלְאָךְ לִימִינוֹ וּמַלְאָךְ לִשְׂמֹאלוֹ

 וְכָךְ אָמַר:

וְאֵין לִי עוֹד לָתֵת לָךְ אַרְצִי אַדְמָתִי. רַגְלַי שֶׁהִלְּכוּ בָּךְ אֵינָן
יָדַי שֶׁשָּׁלוּ מִמֵּךְ הַקּוֹצִים 
וְאָסְפוּ אֲבָנַיִךְ לַבִּנְיָן גַּם הֵן אֵינָן עִמָּדִי.פֵּאוֹתַי שֶׁהָיוּ לָךְ לְשַׁעֲשׁוּעַ נָשְׁרוּ מִמֶּנִּי  אֶת הַכֹּל נָתַתִּי לָךְ
בְּאַהֲבָתִי אוֹתָךְ
אַף אֶת חַיַּי הַקְּצָרִים
עָטַפְתִּי בְּטַלִּית
בְּאַהֲבַת עוֹלָמִים
עַד תְּחִיַּת הַמֵּתִים

אוֹהֵב, אָהוּב הָיָה הַיֶּלֶד

אהוביה הנדיב

כט טבת תשפ"א/ אלישוב הר שלום

....................
הציור: אורי שיין 
מספר הסיפור שטרן מנחם  
עריכת וידיאו: חרות ונחמן שפר
ניקוד: אברהם רחמים