אתחיל דווקא במירי רגב. אין לי מיליגרם של סימפתיה לאשה הזו ולא עושים עלי כל רושם נאומיה החלולים, הנפת דגלי הלאום בכל הזדמנות ומעל כל במה כמו גם "זהותה" החדשה כאשת ימין אדוקה ומסורה. אל מול כל אלה עומדות לנגד עיני תמונות קשות שלה כדוברת צה"ל בתקופת הגירוש והחורבן מגוש קטיף וצפון השומרון.
באותם ימים הסתובבה/הסתופפה ביחד עם מפקד הגירוש דן חלוץ תוך שנראה בעליל שהיא נהנית מכל רגע. מדושנת ענג מתפקידה הרם, נהנית מהמגע עם הפיקוד הכי בכיר בצבא ומתמוגגת מהקשר המלטף עם התקשורת העוינת נראתה מירי רגב זחוחה ומאושרת, מלאה בביטחון עצמי ושלימה עם תפקודה והתפקיד שהוטל עליה – לדברר את הגירוש, להכשיר את החורבן, לטהר את השרץ!!
כך אזכור אותה כל ימי.
אותה מירי רגב טעתה בעליל כאשר כינתה את רם בן ברק "שונא ישראל". בן ברק הוכיח בעבר ולאורך שנים כי הוא אוהב ישראל ולא שונא ישראל. אלא מאי – בדומה ללא מעט גיבורים בעבר שעשו הרבה למען המדינה והעם בישראל, התבגרותו והמעבר לעולם הפוליטי לא היטיבו עמו וכיום הוא מתבטא ופועל לעתים כמי שאין לו קצה של מושג בעניינים מהותיים הנוגעים לביטחון המדינה. עובדה זו גם תמוהה וגם מדאיגה, מדאיגה מאד.
לביסוס הדברים אגע בשתי דוגמאות:
בן ברק מעסיק כעוזרת בכנסת מוסלמית אדוקה שלאחרונה הצטלמה עם תומכי טרור. שואל אני את עצמי מה גורם לאדם כה מנוסה וכיום בתפקיד כה בכיר ורגיש לבחור דווקא אחת כזו להיות לעוזרתו. שואל אני ותשובה אינני מוצא. ניסה בן ברק לתרץ ש"עוזרי אינם נחשפים למידע מסווג ורגיש" ועוד תירוצים קלושים – מצטער, לא משכנע.
מדהים עוד יותר הוא הסיפור הבא: לפני כמה זמן סיפר לי חבר שרם בן ברק התראיין ואמר כי אינו רואה כל מניעה לכך שערבי מוסלמי יכהן בתפקיד סגן ראש המוסד. החבר איש ישר דרך ודובר אמת אך לא יכול הייתי להאמין שאכן הדברים נאמרו, גדול עלי, הרי זה הטירוף בהתגלמותו !!
טרחתי ויגעתי ומצאתי. בראיון ברדיו אכן אמר בן ברק את הדברים. המראיינים הנדהמים הקשו, חקרו, תהו וניסו לברר – ובן ברק בשלו. הלא יאומן הפך ליאומן.
מה תאמרו נוכח הדברים? מה יאמר כל יהודי פשוט החי כאן במציאות של מאבק קיומי שטרם הסתיים מול האויב הערבי? איך ניתן לעכל היגד אומלל כזה התלוש ממציאות חיינו ומלמד על אומרו שגם הוא מנותק מהמתרחש כאן, מההיסטוריה הקרובה והרחוקה, משורש הסכסוך כאן, מהמלחמות, מהטרור, מהמאבק על הזהות היהודית ומעל כל אלה מההבנה הבסיסית שנאמנות מוחלטת לעם היהודי ולארצו הם תנאי יסוד בלתו אין לכל תפקיד ממלכתי ובוודאי לכל תפקיד ביטחוני או בעל רגישות ביטחונית.
אחזור על הדברים שאמר (כמדומני שאני מצטט נכון) שכן הם מעבר ליכולת התפישה, שלי לפחות. "איני רואה כל בעיה עם כך שסגן ראש המוסד יהיה ערבי מוסלמי, גם אם הוא שייך לתנועה האסלאמית. יתירה מכך, אני מייחל לרגע הזה".
שמעוני, איני יכול להבין את הדברים, קל וחומר לעכל אותם. אינני מומחה גדול למסתרי נפש האדם אך אינני שולל האפשרות שייתכן שיש כאן תהליכים מהתחום הזה שדורשים בחינה והסתכלות. אין לי כל הסבר לאמירה כה קשה, כה בלתי הגיונית, כה מופרכת – דווקא מפי איש הנחזה אדם שקול ורציני, איש שכיהן בעצמו בתפקיד סגן ראש המוסד, אולי אחד התפקידים הכי רגישים שיש כאן בארצנו.
אדרבא, התכבדו נא ונסו בעצמכן לתרץ את הדברים, למצוא להם הסבר המניח את הדעת או למצוא בהם ולו קורטוב של הגיון. אני העליתי חרס בידי והסבר אין.
טעתה מירי רגב בכך שכינתה את בן ברק שונא ישראל, הוא איננו כזה. יחד עם זאת, השקפותיו דהיום לא רק שאינן הגיוניות ועולות בקנה אחד עם מציאות חיינו כאן במרחב, אלא שהן מסוכנות ביותר ודווקא נוכח תפקידו החשוב מסכנות את ביטחון ישראל.
לסיום אבקש להציע חומר למחשבה. חלק מאנשי השמאל הקיצוני והרדיקלי (לעתים אף כאלה שחצו את הקווים עד כדי הזדהות עם האויב הערבי) היו בעבר גיבורים ולוחמים נועזים. אם תפשפשו בעבר ובהווה תמצאו בין אלה מפקד חיל האוויר לשעבר, מפקד שייטת 13 לשעבר, אלופים בצה"ל, יוצאי סיירת מטכ"ל ושאר יחידות מובחרות. כל אלה מנופפים בעברם לשם הכשרת השרץ בו הם אוחזים כיום בחלוף שנים ארוכות מימי הזוהר הקרביים שלהם.
ואין בכך ולא כלום. נער צעיר בן שמונה עשרה שהיה נכון למסור את הנפש על הגנת העם והארץ יכול (ולצערנו הגדול כך גם קורה לעתים) "להתבגר" פוליטית, תודעתית, מחשבתית והשקפתית ולהיות ישראלי המזדהה עם המרים שבאויבינו כאשר אגב כך הוא מפנה עורף וגב לכל מה שהיה יקר וחשוב לו בימי בחרותו. התופעה מוכרת ומצערת עד מאד אך בל נלך שולל אחר "כרטיס ביקור" מפואר מהעבר הרחוק האמור להכשיר פעילות, היגדים ומעשים ערכיים ופוליטיים המתנגשים עם האינטרס הלאומי, עם הציונות ועם היהדות.
