שעת רצון לעשות

הציונות היא טרנספר. כמעט כל יישובינו קמו במקומם של כפרים ערבים, שנרכשו או פונו מרצון או בכוח, דבר שהביא ליציאת הערבים מכאן. קיבוץ בית זרע יושב היום במקום אום-ג'וני, וקיבוץ גבעת-עוז במקום הכפר זובובה, ותל-אביב על הבתים הנטושים של ג'מאסין אל ערבי, סומייל וסלמה.

לאחר מלחמת השחרור, עם פינויים של כ-400 כפרים בהם ישבו ערבים, השתלטו הקיבוצים על אדמות אלה. למרות השמות הערבים, היהודים מעולם לא עזבו את ארץ-ישראל. גם לאחר חורבן הבית היו בארץ מאות ישובים יהודיים פורחים. כל דונם של אדמה שהתיישבו עליה יהודים נרכשה בכסף מלא. תחילה ע"י נדבנים כרוטשילד, מונטיפיורי, הירש, קרל נטר וכן ע"י קרנות לאומיות שהקימה התנועה הציונית.

ממתי יש לערבים זכות כלשהי על ארץ ישראל? גם אם הם יושבים כאן מאה שנה? האם בעירק לא ישבו יהודים אלפיים שנה? האם זה נותן להם זכות על בגדד? ובתימן חיו יהודים 2.500 שנים, האם זה נותן להם זכות על תימן?

כבני העם היהודי שסבל בשנות הגלות, טבח, רדיפות, פרעות ושמד, אין דבר מוסרי יותר מאשר לחיות את חיינו כיהודים בארץ-ישראל בארץ אבותינו ללא שותפים.

וכאשר אנו מדברים על טרנספר, למי יש זכויות יוצרים על המושג? למשל, לבן גוריון שאמר: "קרקע שיש עליה ערבים וקרקע שאין עליה ערבים זוהי קרקע אחרת לגמרי", ומינה ועדה שנקראה "ועדת טרנספר" (חבריה, יוסף וייץ, זלמן ליפשיץ, עזרא דנין) שקבעו שהפליטים הערבים ייושבו במדינות ערב, ומשה שרת כתב לנחום גולדמן, כי פינוי ערבים הוא, "מאורע נהדר בתולדות הארץ ובמובן מסוים אף נהדר יותר מהקמת מדינת ישראל", ושניהם פסקו, שלא יניחו לפליטים לחזור.

על כן יצא יצחק נבון בשליחות לדרום אמריקה כדי לבדוק איך להעביר לשם את הערבים ואלופי צה"ל דאז השתתפו בהריסת ערים וכפרים ערבים, "כדי שלא תהיה אפשרות להחזיר את הפליטים".

כל מנהיגי ישראל של אז הגו ובקשו לממש את הרעיון של טרנספר. בממשלה של לוי אשכול וגולדה מאיר לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמה סוכנות מיוחדת שתפקידה היה לטפל בהוצאת הערבים וברכישת קרקעות.

משה דיין בשנת 1950 בעת שהיה אלוף פיקוד הדרום פינה עיירה ערבית שלמה ממגדל -גד (מג'דל) הסמוכה לרצועה שמנתה 2700 תושבים, אל תחום רצועת עזה. ודבריו היו: "אנו צריכים לעשות הסדרים שיעמדו לדורות, הערבים יתפכחו מהלם התבוסה, ואליהם יסתננו פליטים רבים והם יתרבו". בן גוריון נתן מיד את הסכמתו וההעברה בוצעה בימי שלום כאשר המצרים ששלטו אז ברצועה, הישראלים, והערבים שטונספרו, לחצו ידיים.

כל צמרת מפא"י היו בעד טרנספר בכפייה, ותמכו בו מנחם אוסישקין, חיים וייצמן, ברל כצנלסון, יגאל אלון, בן גוריון,ועוד.

אז לא היו המילים גזענות, כהאניזם, חביבות כל כך על השמאל הישראלי. ליד ביתם של בן גוריון ודיין לא נערכו הפגנות, אולי כי היו משימות חשובות יותר, כמו הקמת ישובים על אדמות כפרים ערבים נטושים.

אבל בינתיים קם עלינו הפאשיזם האדום זה שידיו בכול, בתקשורת, במערכות המשפט, שמטיל אימה ופחד ו"טרור דמוקרטי", זה שמקעקע כל מהלך של צדק ואמת והישרדות יהודית, ואיננו בוחל ברמייה, בהכפשות בהוקעות, שהרי זה חלק מתוכניתו להביא למדינת כל אזרחיה, וכל האבירים כחגבים מולו.

ומדוע טרנספר? או חילופי אוכלוסין? כי שני עמים אינם יכולים לחיות זה בצד זה. האם הקתולים והפרוטסטנטים באירלנד יכולים לחיות יחדיו? וגם אם סיפרו לנו שהחיים הם הרמוניים בין יהודים וערבים בערים מעורבות כמו לוד, נצרת, עכו, הרי באו הימים של מבצע שומר החומות והוכיחו שאין אפשרות לחיים בצוותא.

שכן ערבי קם על שכנו היהודי, ואם היה מתאפשר הרי שהיו שוחטים את היהודים, כפי שארע בפרעות תרפ"ט, בחברון, בשכונת חסן ב"ק בירושלים, במוצא, בצפת ובכול רחבי הארץ.

האם יוכלו היהודים והערבים לשוב ולהתגורר בשכנות? האם יוכל יהודי מכאן ואילך לבטוח בשכנו הערבי, להתגורר באותו בניין, להיפגש בגן הציבורי, ברחוב, בחנות, אפילו היהודים מהגרעינים התורניים שהגיעו מלכתחילה לחיות בדו קיום, אינם מאמינים לכך.

ואם טרנספר הוא הפתרון, איך מבצעים אותו? ובכן, כאשר תהיה ממשלה ערבית שאפשר לדבר איתה על שלום, זה התנאי שעליה להסכים עליו. לקבל שני מיליון ערבים לחיק האומה הערבית. זו שיש להם אותה דת, תרבות ושפה והם ילכו לגור בחברה שהם חלק ממנה, אל מדינות ערב ששטחן גדול פי 500 משטחה של ארץ ישראל.

ואם לא, אזי בכפייה, כפי שעשו ליהודים שהתגוררו בסיני שפונו משתי ערים ו-14 כפרים, ומגוש קטיף וצפון השומרון שנעקרו מ-25 יישובים פורחים ומשגשגים.

רק טרנספר יביא שלווה. רק היפרדות. כאשר הערבים ישובו לארצות אבותיהם יפסק המאבק האלים, ההרג והשכול.

אם מאמינים בצדקת הדרך, ואם נענים לקריאת הקיום וההישרדות היהודיים, ויודעים כי הארץ כולה יושבת על 'אדמה יהודית' מאז הובטחה לאברהם ועד ימינו, "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר ל"ג נ"ג) זה המעשה הנכון. הטרור הערבי לעולם לא ייפסק, הוא תמיד היכה ללא רחם ובכול מקום, הוא רק לובש ופושט צורה, רצח במחשכים, בדרכים, באוטובוסים, ברחובות.

לאחר שהערבים קיבלו בדרך הטרור את עזה ויריחו, הם הבינו מה עליהם לעשות. וכל עוד אנו מטפלים בהם ביד של בצלם, ושלום עכשיו, והקרן החדשה, והנציגים שלהם בתקשורת, בכנסת, בבתי המשפט, ממשיכים לשלוט, הצבא ימשיך להיות מעוקר, ואנו נקבור בהרבה דם ושכול את מתינו.

מאת: דר' אסתר שניאורסון גרי - מרצה להיסטוריה יהודית