החודש הננו מציינים את ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות. ידועה ההשוואה בין האדם לבין האילן כפי שנאמר "כי האדם עץ השדה". לפיכך, חודש שבט, שבו ראש-השנה לאילנות, מהווה הזדמנות מתאימה להתבונן בהשלכות של השוואה זו, הדברים אמורים באופן מיוחד בקשר לחיבה המיוחדת שמגלה הקב"ה לבני ישראל, ככתוב: "נצר מטעי מעשי ידי להתפאר".
בין ההשלכות הבולטות של השוואה זו ואולי הבולטת שבהן; יש לתת את תשומת הלב הנדרשת לחינוך ילדי ישראל משחר ילדותם, חינוך נאמן ומושלם – באופן שיגדלו להיות "אילנות" נושאי פירות ופרחים. החינוך הוא תפקידו של דורנו, והמשימה הראשונה במעלה, שכן בו תלוי עתידו וקיומו של העם.
כשנתבונן בהתפתחות האילן, מאז היותו שתיל רך ועד הגיעו לאילן רב פארות, תתברר לנו חשיבותו המכרעת של החינוך אצל ילדי ישראל מגיל רך ביותר.
ידוע שהצמח זקוק, מראשית גדילתו, לטיפול וטיפוח מיוחד ומסור. יש להשקותו, לתמכו, להרחיק מזיקים ממנו ולהשגיח עליו בתשומת לב מתמדת. ברור שכך הדבר לגבי הילד היהודי. יש להקדיש מחשבה רבה לטיפול וטיפוח הילד כדי שיגדל כראוי, כפי שצריך להיות בן אברהם יצחק ויעקב, יש "להשקותו" במי התורה, לשמרו מהשפעות מזיקות, לעודדו ולתמכו בכיוון הרצוי.
יתר על כן: יש לטיפול בילד, בהיותו בגיל רך, השפעה מכרעת על כל עתידו, כל פעולה קטנה בילד יש לה משמעות עצומה בעתיד. כשם שהשתיל הרך – פעולה קטנה של תיקון ושיפור בו מביאה לתוצאות גדולות לכל העתיד, כך אצל הילד: פעולה טובה של חינוך תשפיע עליו לכל החיים, ומאידך – כל סטייה קלה, כל השפעה קלה מזיקה עלולה, חלילה, לגרום נזק בל ישוער לעתיד, כשם שכל חריץ קטן בשתיל – נראה באילן הגדול כפגם גדול.
החינוך צריך להיות ללא פשרות וללא ויתורים: חינוך מלא ושלם לחיי תורה מלאים ושלמים. טעות היא ביד האומרים כאילו הילדים ובני הנוער פוחדים מחינוך שלם (בבחינת "תפסת מרובה"). אדרבה: אין הנוער מאמין בפשרות ואין דעתו מקבלת חצי-אמת (אם בכלל יש ענין כזה…) פשרה מעוררת אי-אימון בלב התלמיד והחניך, ולא רק אי-אימון במחנך אלא בכל השקפת העולם אותה הוא מייצג.
כשם שבבריאות הגוף אין חצי-חצי – כך בבריאות הנפש אין חצי-חצי!
עוד יש לזכור כי החינוך מתחיל מן הגיל הרך ביותר. לא רק "משיודע לדבר – אביו מלמדו תורה", אלא עוד קודם כן. גם הפסיכולוגים בזמננו מודים בהשפעה העקיפה שיש לפעולות שונות על הילד מרגע היוולדו ואף בהיותו ברחם אימו. למעשה, חז"ל כבר גילו לנו זאת בספרם על אמו של רבי יהושע בן חנניה, שהייתה מכניסה את עריסתו לבית המדרש כדי שאוזניו ישמעו דברי תורה, ובזכות הנהגתה זו אמרו עליו "אשרי יולדתו". לכן גם נהגו אמהות בישראל לתלות פסוקי תורה (מזמור "שיר המעלות" וכיו"ב) על עריסת התינוק, להרדימו בשיר ערש המספר כי 'טובה תורה מכל סחורה'.
וכבר הובטחנו שלימוד תורה על-ידי תינוקות של בית-רבן מבטל גזירות רעות כפי שכותב דוד המלך בתהילים "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צוררך להשבית אויב ומתנקם", לכן יש, כאמור, להניע ילדים לשנן בעל-פה פסוקי תורה ומאמרי חז"ל.
דווקא בעזרת החינוך הכשר והקדוש, חינוך תורני מלא בלי פשרות ובלי ויתורים, נוכל לגדל דור שאפשר להצביע עליו בגאווה: "ראו גידולים שגידלנו", וכשם שבזמן הגאולה הראשונה, יציאת מצרים, "הם (הילדים) הכירוהו תחילה", כך בגאולה השלימה והאמיתית, העתידה להיות בקרוב, יהיו הם הראשונים שיצעדו לקבלת פני משיח צדקנו.
(נערך מתוך שיחה של הרבי מליובאוויטש)
