"יש כאן משחק - אין דרך להבטיח צדק"

אביטל טהרלב, אמו של אלחי טהרלב הי"ד מהישוב טלמון, שנרצח בפיגוע דריסה בצומת עפרה בחודש ניסן האחרון, פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה דברים שכתבה לקראת מתן גזר הדין של המחבל שרצח את בנה.

טהרלב מתארת בדבירה את השהות בדיון בבית המשפט יחד עם המחבל. "עבר כמעט חודש מיום המשפט הצבאי לרוצח בננו אהובנו אלחי הי"ד, והשבוע יתקיים הדיון שבו יפסקו השופטים את גזר הדין".

"לקחתי ללב- יותר נכון לריאות. אחרי שהייתי באותו חלל עם נציגו של השטן, המערכת החיסונית שלי קרסה, קיבלתי שפעת שהפכה לדלקת ריאות. מודיעה לעצמי ולעולם שהתאוששתי, לא מוכנה שעושה הנבלה רוצח בני, יצליח לפגוע גם בבריאות שלי".

"בית משפט צבאי. חוויה סוריאליסטית", כותבת טהרלב. "קרוואן שקירותיו קלופים מבחוץ, מבפנים- ריהוט עץ מכובד, שמשרה אווירה מתאימה, עם כל הרכיבים- דוכן השופטים, גדר שמפרידה, כאן ישב הנאשם, כאן הסניגור, כאן התביעה, ופה המשפחות . מה לעזאזל אנחנו עושים במקום הזה".

"אהד רצה להסתכל לרוצח בעיניים. – אני ראיתי שאין לו פנים - הוא קליפה חלולה, עלובה. נער חלש, שנשלח על ידי סביבה צפעונית וחורשת רוע, לרצוח יהודים וכמה שיותר, רצוי חיילים ומתנחלים". 

"אני בחרתי לבוא למשפט כדי להסתכל לשופטים בעיניים - להביא את תמונת פניו של אלחי המאירות באור גדול, להעיד על הנער המופלא הזה שאיננו בין החיים עוד, לספר על הלב השומע שלו, על צלם האלוהים- על הטהרה ועל החיוך , להגיד שמלחמת בני אור בבני חושך יש כאן".

טהרלב מתארת את שצפוי לקרות למחבל.

"יצאתי עם שתי תובנות שמילאו ליבי בחרדה גדולה. האחת - שמשחק יש כאן - מערכת חוקים נהלים וכללים , התובע מקריא כתב תביעה שמתרגם את הרצח המתועב למונחים משפטיים ואת לבנו השותת דם לתביעת פיצויים עונשיים, והשופטים יכולים לגזור שני מאסרי עולם, ופיצויים של מליוני שקלים, וכולם יודעים שאת הכסף לא נוכל לגבות, ושיש סיכוי סביר שבאחת מעיסקאות שחרור מחבלים יכלל גם הרוצח המנוול הזה. ושבתקופה בה יהיה בבית הסוהר הוא כנראה יזכה ללימודים ותנאי בית מלון על חשבון משלם המיסים הישראלי, ואין דרך להבטיח שיהיה צדק ולא רשע, שיהיה משפט ולא משפח".

"והשנית- שהנער העלוב והחלול הזה, הוא תוצר של בית גידול מרושע, של מערכת צינית שפושה בחברה בה הוא חי- בכפר סילוואד ברשות הפלסטינית, שהוא ינק שנאת יהודים בחלב אימו, למד אותה במערכת החינוך, שמע דרשות הסתה במסגדים, ראה את בני משפחתו היוצאים לרצח יהודים, ראה את הכספים שהחמאס מעניק למשפחות מחבלים, את הכבוד והיקר שניתנים למי שמצליח לרצוח, והפנים היטב את המסר, שזו הדרך היחידה שלו- נער עלוב וחלש - להגיע לגדולה ולקבל הערכה והוקרה".

"ואני שואלת את עצמי", ממשיכה טהרלב, "אנא אנו באים- כחברה? ונזכרת בפסוקים בסוף פרשת בראשית ובתחילת פרשת נח- "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו, ויאמר ה' : אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה.. כי ניחמתי כי עשיתים....ותישחת הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס".

"ורואה בעיני רוחי שוב ושוב- פנים מול פנים- פניו של הרוצח, פחוסות, חלולות וריקות, כפני פוחלץ, ופניו של בני המת, עת ראינו אותו בפעם האחרונה, שוכב בשלוות עולמים עם בדל חיוך בקצה שפתיו, חיור ושרוט, ויפה תואר".

"וקוראת שוב ושוב- ולא מוכנה להתייאש, וקוראת לכל בן אדם באשר הוא שם, להישמר מאד להבחין בין אור וחושך , לבחור בטוב ולמחות את הרע, ומבינה שעבודה רבה יש לנו בעולם הזה- להשפיע על סביבות גידול שתגדלנה ילדים ואנשים לבחור בטוב, למאוס ברע , להרבות אהבת אדם, חמלה, נדיבות ומאור פנים".

"וגם אחרי שהרצח נעשה, והנשמה התעופפה ויצאה מן הגוף, וקיומו הגשמי טמון בקבר בהר הרצל- רוחו של אלחי תשאר עמנו, ונמשיך את האור של אלחי בעולם".