דניאלה וייס: "כבישים עוקפים – פחד והתחמקות"

ראשי מועצות מיהודה ושומרון ומשפחות נפגעות טרור הקימו היום (ג') מאהל מחאה מול בית ראש הממשלה בדרישה להקצאת משאבים לסלילת כבישים עוקפים ביהודה ושומרון, שיפור הקליטה הסלולארית והתקנת מרכיבי אבטחה כגון גדרות, מצלמות ותאורה.

יוסי דגן, ראש מועצת שומרון וממובילי המהלך, הסביר את הרציונאל מאחורי הדרישות. "אני לא ישן בלילה. אני זוכר את הפיגוע של משפחת פוגל, המראות האיומים, ואני יודע שאם היתה גדר נורמלית באיתמר כנראה לא היה הפיגוע הזה. אני נזכר את רצח הזוג הנקין, ואני יודע שיש מצב שאם היו מרכיבי ביטחון בכביש אולי לא היה הפיגוע הזה. אני רואה את תושב איתמר, פסיכולוג שכמעט עשו בו לינץ' בחווארה, ואם היה כביש עוקף חווארה זה לא היה". דגן הוסיף כי שבע הבטחות, וכי עד למילוי הדרישות, לא יעזבו המשפחות השכולות וראשי המועצות את אוהל המחאה.

אולם בהתיישבות הדעות בדבר הקמפיין ומסריו חלוקות. היעדר כל אזכור למבצעי הפיגועים עצמם, הערבים, כמו גם הדרישה המרכזית לכבישים עוקפים, מביאה לביקורת של חלק מהציבור ביהודה ושומרון.

בראיון לקול היהודי מסבירה דניאלה וייס מתנועת נחלה וראש מועצת קדומים לשעבר, כי הדרישה לכבישים עוקפים מעבירה מסר מזיק ובעייתי, ואף גורמת לאובדן ריבונות בשטחים בארץ ישראל.

"כאשר אומרים את המילים כבישים עוקפים ביהודה ושומרון, המסר שעובר לציבור בארץ ולציבור המתיישבים ביהודה ושומרון, זהו מסר של פחד והתחמקות", אומרת דניאלה. "אמנם ידוע הדבר שבארץ ובעולם כולו ישנם כבישים שעוקפים את הערים הגדולות לצורך דילול של התחבורה. אבל במה שקשור ליהודה ושומרון, ברור שיש מקומות שעומס התנועה מצדיק את דילולה, אלא שהנושא מספר אחת ביהודה ושומרון אינו התחבורה אלא התיישבות בכל המרחבים, בכל גבעה וגבעה, התיישבות עירונית חקלאית או קהילתית. אבל אנחנו לא עוקפים שום דבר, לא עוקפים שום בעיה אלא מתמודדים עם כל אתגר".

"כאשר אני שומעת את הביטוי 'אנחנו רוצים כבישים עוקפים', עולה קול יללה ובכי כמו בני ישראל במדבר שבוכים. אלו קולות של חולשה וחוסר אונים", היא אומרת.

"אני מתביישת וחושבת שזה נזק עצום להתיישבות"

בכל זאת, לדברי המצדדים בכבישים עוקפים מדובר בהצלת חיים?

"גם במלחמת אוסלו או האינתיפאדה, ובהתקפות הטרור לסוגיהם, ההתיישבות ביהודה ושומרון וגם העם כולו, עמדו בגבורה במצבים קשים מאוד. כעת חלק מראשי ההתיישבות הופכים את הקערה על פיה כאילו המתיישבים כאן הם פחדנים, והם לא פחדנים".

וייס מסבירה כי כל עוד לא יטפלו בטרוריסטים מהשורש, טרור יכול להיות גם בכבישים העוקפים. "הרי מזמן למדו שטרור, כשהוא רוצה להשיג, הוא משיג בכל מקום".

"אם אני מסכמת את תחושתי לגישה הזאת, קודם כל אני מתביישת וחושבת שזה נזק עצום להתיישבות. גם מבחינת הגישה הבסיסית שצריכים להתיישב בכל מקום ולא להתחמק משום דבר, וגם הגישה שבה אנו נתפסים בעיני הציבור ועיני עצמינו, וגם אפילו אותו נושא שכביכול הכבישים העוקפים עוזרים בו, אני חושבת שהם מזיקים, כי כל שידור חולשה של יהודי כמוהו כשיתוף פעולה עם האויב".

וייס מתארת כבישים עוקפים שהביאו לאובדן שליטה יהודית. הכבישים ננטשו, והבנייה הערבית הלא חוקית באזור גדלה.

וייס מתייחסת גם לביקורת שהשמיעו ראשי ההתיישבות על כך שתכנון תשתיות המדינה במליארדים, לא נגע כמעט בכלל לתקציבים עבור יהודה ושומרון.

"אני חושבת שראשי הציבור היו צריכים להקים צעקה גדולה ולומר שכאשר מתכננים תשתיות צריך לתכנן אותן מהירדן לים התיכון, הכל כחטיבה אחת. רכבת מתל אביב לשכם הלוך ושוב, מהעיר העברית הראשונה אל העיר העברית שצמחה מן החולות. מהגליל ועד באר שבע. דרך האבות בואכה באר שבע ומדרך האבות אל הגליל. וזה בשלב ראשון לפני עבר הירדן.

זו צריכה להיות ההסתכלות התשתית ולא קטעים קטעים. ובהקשר הזה הבכי שלא הקצו לנו עוד כמה ליטרות בשר זה מבזה, מפספס את המטרה וגרם לנזק יותר גדול. אנחנו בוכים ונותנים לנו עוד כמה פירורים אבל מה הציבור הרחב יודע? שהמתנחלים הם פחדנים ומתחמקים מאתגרים".