בסוף השבוע האחרון פורסם כי חזי נחמה, אל"מ במיל', נגרע ממילואים. הסיבה לכך היא שחזי נחמה הוביל - כאזרח - את "פורום המפקדים במילואים" שמתח ביקורת חריפה על אופן ניהול הלחימה ואתגר את בכירי מערכת הביטחון.
אל״מ נחמה שירת בצה״ל במגוון תפקידים וביניהם: לוחם בסיירת מטכ״ל, מפקד סיירת גבעתי, מג״ד הגדסר, מח״ט אלכסנדרוני, מח״ט מנשה ורמ״ט חטיבה 261 במלחמה הנוכחית.
לפני כחצי שנה טען נחמה כי צה״ל משיג הישגים בלתי רגילים ברמה הטקטית אך הישגים אלו לא מתורגמים להישג אסטרטגי, נחמה טען כי שיטת הפשיטות, שצה"ל נוקט בה, לא תביא להכרעת חמאס והיא גוזרת על צה״ל פשיטות חוזרות ונשנות לאותם מרחבים בהם נלחם ובהם החמאס חוזר ומשתקם.
נושא נוסף עליו העביר נחמה ביקורת הוא שליטת החמאס בסיוע ההומניטרי - מה שמכניס לכיס הארגון מאות מיליוני דולרים ומאפשר לארגון לגייס עוד אלפי מחבלים ולשלם משכורות למחבלים הנוכחיים.
בנוסף, הוא הצביע על נתק הולך וגדל בין הרמה המטכ"לית לבין הרמה הטקטית. נתק שגם שוקף בסקר שנערך בו למעלה מחמישים אחוז ממפקדי השטח הביעו חוסר אמון ביכולת הרמטכ״ל להמשיך ולהוביל את צה״ל להשגת יעדי המלחמה.
נראה שביקורות אלו, על אף שנאמרו כאשר נחמה לא היה בשירות מילואים פעיל, גרמו לגורמים במטה הכללי להחליט על השעייתו משירות מילואים.
פורום המפקדים שהקים נחמה היה זה שהציג ודחף את מה שמכונה 'תוכנית האלופים' לפינוי צפון הרצועה והכרעת חמאס, תוכנית שמיושמת בימים אלו הלכה למעשה בג'באליה, במקומות שצה"ל לא נכנס אליהם עד היום גם שנה אחרי הטבח, בשל העובדה שהמחבלים הקיפו את עצמם בעשרות אלפי תושבים שלא התפנו.
חזי נחמה - אלוף משנה עם ניסיון רב, לא יגיע כנראה למילואים, אבל ההשפעה שלו על מהלך המלחמה, הצלחתה ועל הכרעת האויב משמעותית הרבה הרבה יותר מקצינים רבים שכן גוייסו למילואים ולחמו בעוז.
כמו שינוי הראש שהצליח להוביל נחמה ישנם צמתים נוספות רבות שבהם האסטרטגיה שמובילה צמרת צה"ל מכשילה את הניצחון למרות גבורת הלוחמים ומסירות הנפש שלהם.
בעזה, בלבנון וביהודה ובשומרון יש מאמץ רב שנדרש לעשות בשינוי התפיסה והמטרות האסטרטגיות המצומצמות, בשביל שהדם הרב ששילמנו והמאמץ האדיר של הלוחמים יביא לניצחון אמיתי.
לוחמים עזי נפש מחרפים את נפשם בשדה הקרב ולא מעט לוחמים שילמו בחייהם בדרך להישגים יוצאי דופן ברמה הטקטית.
אבל מלחמה לא פחות קריטית קיימת בזירה הציבורית על מטרות המלחמה, ועל האסטרטגיה רבתי שמובילה אליהם.
לרובם של החיילים אין השפעה על אותן שאלות אסטרטגיות שיקבעו את המשמעות והייעוד של הלחימה, אבל דווקא לאזרחים יש כוח עצום, להשפיע ולשנות, בין אם זה בלתת כוח לממשלה להוביל דברים טובים שהיא רוצה, או לפעול נגד דברים רעים או לא טובים שהממשלה עושה.
הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
מיד עם תחילת המלחמה התארגנו ארגוני השמאל תוך ניצול את הטבח כדי להביא להקמת מדינה פלסטינית. בקול היהודי חשפנו כאן את התוכניות של מכון "מתווים" והקרן לישראל חדשה, שארגן פגישות חשיבה מהשבוע הראשון שאחרי הטבח כדי להוביל את המלחמה למטרה אסטרטגית של הקמת מדינה פלסטינית. תוך הכפשת הימין והשוואה של המתנחלים לחמאס.
היום, שנה אחרי אפשר להגיד שהתוכניות של השמאל לא התממשו ב"ה. עם ישראל התעורר מהטבח כל כך חזק, שלא היה אפשרי להחזיר אותו חזרה.
מצד שני הם הצליחו במידה רבה לבלום שינויים רבים, לשמור את הקונספציה בתחומים רבים, אם בדשדוש מתמשך ברצועת עזה במטרה להביא לעסקת חטופים שתכלול שחרור מחבלים, ולמנוע התבססות של ישראל ברצועת עזה, אם בתעמולה מתמשכת להסכם עם חזבאללה כיעד של הלחימה בצפון, ובעיקר: בהחמצת הזדמנות פז להביא להכרעה חד משמעית ולשינוי המצב ביהודה ושומרון.
ארגוני הימין היו בשנה האחרונה כמעט בהדממה מוחלטת. המנהלים, אנשי המחקר ואנשי השטח, התגייסו למילואים ל'עזרת ישראל מיד צר'.
בזירה הציבורית בלטו פורום תקווה ופורום הגבורה שפעלו כמעט לבד מול לחץ עצום להביא לעסקה מופקרת לסיום המלחמה, וניסיונות של גורמי שמאל מחוץ למערכת ומתוך המערכת להחזיר את רצועת עזה לידי מחבלים בחליפות.
גם היום ישנן מספר דילמות אסטרטגיות הקובעות את האסטרטגיה של הלחימה, דילמות ששדה הקרב שבו יקבע בהם הניצחון יהיה לכאורה הזירה הציבורית, ונדרשים לוחמים רבים שיתגייסו בצו 8 אזרחי לטובת הכרעת הקרבות בנושא.
שחרור החטופים על ידי כניסה למחנות המרכז - יותר משנה החטופים בשבי נקרעים בין צמרת צה"ל שרוצה שחרור חטופים בעסקה, לדרג המדיני שמתנגד לעסקה היחידה שחמאס מסכים לה - סיום המלחמה וחזרת חמאס לגדרות העוטף.
גם כיום - שנה אחרי הטבח, צה"ל למעשה עוד לא נכנס בכלל לכ-30% משטח רצועת עזה ומחזיק בפועל בשטח קטן בהרבה. הסיבה לכך היא אותה תפיסה שמטרת הלחץ הצבאי היא שחרור חטופים בעסקה.
המצב שבו מחכים לעסקה שלא תקרה גורר עוד יום ועוד יום בדרך ללא מוצא.
הגיע הזמן לצאת למאבק להפעלת כל מנופי הלחץ הצבאיים מיידית כי אין זמן לחטופים. ובראש ובראשונה כניסה למחנות המרכז (שם על פי ההערכה נמצאים רוב החטופים) ועצירת הסיוע ההומניטרי שמגיע לידיים של חמאס.
שאלת "היום שאחרי" - עיצוב המדיניות בעזה - על הצורך להיכנס לעזה ולפרק את התשתיות הצבאיות של חמאס כמעט ולא היתה מחלוקת, אבל מהרגע הראשון היתה השאלה שהציפו בשמאל ובתקשורת - "מה יהיה ביום שאחרי"?
במשך שנים ארוכות נמנעה ישראל מהכרעת חמאס כדי לא לשלוט בעזה. הערך העליון של "לא לשלוט בעזה" המשיך להנחות את צמרת צה"ל יחד עם שר הביטחון גלנט שדרשו שוב ושוב להעביר את רצועת עזה לרשות הפלסטינית או לגורמים "מתונים" מדומיינים אחרים.
כתוצאה מכך בלמו צמרת צה"ל ושר הביטחון לשעבר גלנט בניית מערך לחלוקת סיוע ישיר באופן שיחזק את אלמנט הכניעה ולא יגיע לחמאס. התוצאה: המשך זרימת סיוע שמגיע לידי חמאס ונותן לו אורך נשימה ללחימה והתעללות בחטופים.
נקודה אסטרטגית נוספת היא שיטת הפשיטות שהומצאה כדי לא לכבוש את השטח. שיטה שבגללה מצד אחד נמנעו מלפעול בריכוזי אוכלוסיה כמו מחנה פליטים ג'באליא (עד לאחרונה) ואפשרו למחבלים לחזור ולהתארגן, ובעיקר לחמאס לחזור ולשלוט.
גם כאן נדרש לחץ ציבורי לעיצוב תוכנית לשליטה מלאה ברצועת עזה, והפיכת חלוקת הסיוע מצינור הזנה לחמאס לכלי שליטה שיתקבל רק תמורת כניעה מוחלטת.
הגירה-לרוקן את עזה - המלחמה ופינוי האוכלוסייה העזתית יכלו להיות הזדמנות פז לסיים את בעיית עזה אחת ולתמיד באמצעות גלי הגירה שיתדפקו על דלתות הגבול עם מצרים ויצאו החוצה. במקום זאת עד היום כמעט ולא נעשו מאמצים כדי לאפשר את יציאת העזתים. לא באמצעות לחץ על מצרים, ולא בצעדים אחרים בשטח.
לבנון - הרחקת האיום ל-5 שנים או ל-60 שנה? מאז תחילת הפעילות הקרקעית בצפון מקפיד צה"ל להגדיר כי מדובר בפעילות מתוחמת ומצומצמת. ההישגים הטקטיים אמנם מדהימים עם כיבוש של קו הגבול והסרה של איום הפשיטה וכיבוש הגליל. גם הפגיעה בצמרת חיזבאללה מדהימה ויכולה להביא לשינויים בתוך לבנון.
בכל התקשורת מדווחים שוב ושוב על כוונה של צה"ל להכריז על סיום הפעילות הקרקעית ויציאה מהשטח הנכבש (נכון לעכשיו גם ללא טיהור בינת ג'בל) אך יישובי הצפון ממשיכים לספוג רקטות ואף אבדות רבות בשבועות האחרונים.
חיזבאללה עדיין על הרגליים ומצליח לתפקד. סיום הלחימה בשלב זה אולי ימנע את כיבוש הגליל ל-5 שנים, אך חיזבאללה ימשיך להיות גורם מאיים ובדרך הטבעית כשאין רצון במלחמה תמידית, ההסכם ילך ויישחק. ובעוד 5-10 שנים נמצא את עצמנו שוב מול ארגון טרור מאיים וסבבים במקרה הטוב, או המשך התעצמות במקרה הרע.
את היכולת להכריע את יעדי הלחימה בצפון יכולים לקבוע האזרחים בשיח הציבורי.
יהודה ושומרון - הכרעה או המשך הקונספציה? בעקבות מאמץ אדיר (שלקול היהודי חלק גדול בו) ניכר שינוי בקונספציה שהובילה את התפיסה הביטחונית ביהודה ושומרון של חיזוק הרשות הפלסטינית. המציאות ביהודה ובשומרון נמצאת כיום בצומת דרכים אסטרטגית: האם נמשיך להבטיח מלחמה לילדינו בשימור הסטטוס קוו - בחזרה לפתיחת מחסומים והחזרת התקווה של הערבים ביו"ש להקים מדינה פלסטינית, או להכריע אחת ולתמיד ולגרום לערבים להבין ש"אין עתיד בפלסטין".
נכון להיום, לא רוסקו התשתיות הציבוריות במסגדים, בבתי הספר ובעיריות של חמאס ביהודה ובשומרון, לא בוצעו מהלכים להחזרת השליטה הביטחונית המלאה בערי הטרור, ולא פורקו הכוחות החמושים של הרשות הפלסטינית. חזרה לשגרת הטרור תהיה החמצת הזדמנות ובכייה לדורות
בכל הנושאים הללו, היכולת של תנועות אזרחיות לייצר הסברה, מחאה, ושינוי מדיניות אסטרטגית גבוהה ומוכחת. אל"מ חזי נחמה הבין זאת וייצר השפעה אדירה. כל אחד מאיתנו יכול להצטרף לכך במלוא הכח והעוצמה.
