בשבת קראנו על המאבק של יעקב עם שרו של עשו ועל הפגיעה בירך יעקב, וכמו שמסביר רש"י ש"נתקעקעה ממקום מחברתה", או בלשון הרפואה המודרנית "פריקת ירך". לאחר מכן, רש"י מביא את המדרש שמלמד שהשמש זרחה לצרכו של יעקב על מנת לרפאות את צליעתו. מפרשי רש"י מרגישים בקושי מסוים העולה מן הפסוק שהרי כתוב בתחילה שהשמש זרחה ולבסוף "והוא צולע על ירכו", ולכאורה הסדר היה צריך להיות הפוך, ולכן מסבירים מעט בדוחק, שהכוונה היא שיעקב צלע ומיד כשזרחה השמש – נתרפא.
בכדי לענות על הקושיה הזאת, נעיין בגמרא במספר בבא בתרא דף ט"ז ע"ב, שם היא דנה בפסוק "וה' ברך את אברהם בכל", ומביאה כמה דעות מהו הפירוש למלה "בכל". דעתו של רבי שמעון בר יוחאי היא, שזו אבן טובה שהיתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם, תלאה הקב"ה בגלגל חמה. ועל זה מעיר האמורא אביי שזה הפתגם השגור בפי אנשים, שכשעולה החמה נעשה החולי קל יותר.
