"איילה עברה כמה ניתוחים והיא צפויה לעוד כמה נוספים במטרה להשתיל לה עור חדש ולסגור לה את הגוף", מספר אבנר שפירא על מצבה העכשווי של בתו איילה כשבועיים וחצי לאחר שנשרפה מבקבוק תבערה שהשליכו לעברם ערבים סמוך לביתם בשומרון. "לאחר מכן יהיה עוד תהליך ארוך של שיקום שהוא לא פשוט בכלל. אנחנו מתפללים שכמו שה' נתן לה כוח להגיע עד לפינוי הרפואי יהיה לה כוח לעבור הכול".
את הביקורת החריפה שיש לאבנר להטיח אחרי הפיגוע בו נפצע יחד עם בתו בת ה-11, הוא מפנה כלפי המדינה והעומדים בראשיה. "היה חשוב לנו להבהיר מהתחלה, אין לנו שום תלונות על ההתנהלות של צה"ל באירוע הזה. הטענה שלנו היא אחרת", אומר אבנר ומסביר. "מילת המפתח הראשונה של הטיפול והמדיניות של מדינת ישראל באויב הערבי-המוסלמי היא - התעלמות. לדבריהם, מדובר בעוד תושבים של מדינת ישראל, שפשוט מדברים ערבית וכולם נורמאליים וזהים לחברי הקיבוץ או העיר, וכמו שבעיר או ביישוב יש כמה מופרעים וכמה פושעים אז גם אצל הערבים יש כמה עבריינים. ההבדל היחיד לטענתם הוא האם זה אירוע לאומני או פלילי והנפקא מינה היחידה היא מספר השנים בכלא".
"צריך להבין שיש כאן מלחמה – או אנחנו או הם"
"כל התפיסה הזאת של המדינה היא מעוותת לחלוטין, הבסיס שלה הוא ראייה חולנית ביותר. כאילו חזות הכול זה עורכי דין ובתי משפט. כל הדברים האלה נכונים וטובים בשגרה, לא במלחמה. המציאות האמיתית היא שיש כאן שני עמים אויבים, שני תרבויות שונות שמסוכסכות על שליטה בשטח אדמה, וזה או אנחנו או הם. שטח המריבה הוא לא יהודה ושומרון אלא כל שטח מדינת ישראל. האויב הערבי מצהיר על כך בריש גלי. הנציגים שלו לא מתביישים באמירות האלה, בכל האתרים בכל התקשורת מה לדעתם הפתרון הסופי. אלמתן זה רק מקרה אחד לדוגמה, זירה אחת מיני רבות, אפילו לא חזית יותר מהדולפינריום בתל אביב למשל".
"לגרש את הערבים ולהלחם באויב, לא רק במחזיק בנשק"
"כל המדיניות צריכה להשתנות מהקצה אל הקצה", קובע אבנר ומסביר, "לא מדובר בנושא שנועד לטיפול המשטרה, לא מדובר בנושא לצה"ל, כן מדובר פה במלחמה. במלחמה כמו במלחמה, המטרה צריכה להיות לנצח את האויב ולא לתפוס את הלוחם המסוים שלחץ על ההדק. כמובן שאנחנו מדברים על לנצח את האויב אנחנו מתכוונים לכיבוש של השטח על מנת להישאר בו. לגרש את התושבים הנוכחיים, תושבי האויב. יש הרבה דברים לעשות", הוא אומר ומפרט, "לדוגמה, רשות לעידוד הגירת ערבים החוצה. היה דבר כזה בעבר במדינת ישראל ובגין פרק אותה. את הרשות הזאת יש להקים מחדש ולתת לה משאבים. יש לראות בזה משימה לאומית וביטחונית ממדרגה ראשונה".
האירוע התרחש כאשר נסעו השניים לבתים שבישוב אלמנתן בשומרון. אז השליך לעברם ערבי בקבוק תעברה שפגע ברכבם והתלקח. "נסענו בכביש לכיוון אלמתן", משחזר אבנר את רגעי האימה. "ברוך ה' ידעתי מה זה בקבוק תבערה בגלל התיאורים של אשתי שנפגעה באותו מקום בדיוק חודש קודם לכן, והיא סיפרה לנו כיצד זה נראה".
"השיקול שלי הכריע לנסוע מהר בתקווה שבקבוק התבערה יפספס אבל הוא לא פספס. חטפנו את הבקבוק והרכב נשרף באש. כל העסק ערך משהו בין עשר לעשרים שניות. חלק מהרחמים שבתוך הדין הם שאשתי נפגעה כמה שבועות קודם לכן והייתי מוכן לזה. עצרתי והטיתי את הרכב לצד ימין לתעלה הקטנה. השתחררתי מהחגורה, יצאתי וצעקתי לאיילה שתצא גם", הוא נזכר ברגעים הדרמטיים. "היא אמרה לי שהיא לא יכולה בגלל החגורה. כל הזמן אני בראש שיש למעלה אויב שירד עוד מעט לסיים את המלאכה, אבל ברוך ה' הוא הסתלק. איילה הצליחה בכוחות עצמה להשתחרר מהחגורה ויצאה מהרכב. צעקתי לה לשכב ולהתגלגל והיא עשתה את זה. היא צרחה כל הדרך אבל הצליחה ללכת 300 מטר עד הבית. ה' נתן לה כוחות לזה. בדרך התקשרתי לרות, אשתי, ואמרתי לה שתזעיק כוחות".
את סיום הראיון בחר אבנר לעשות בברכה מעט צינית. "שה' ישלח רפואה שלמה לי, לאיילה וגם למדינת ישראל...".
רפואה שלמה לאילה לאבנר ולמדינה 1 כ' טבת תשע"ה 23:56 נעם