הסיקור התקשורתי של אירועי תג המחיר האחרונים ותגובת כוחות הביטחון, נעשה בצורה מאוד לא מדוייקת, בלשון המעטה. קשה לומר שחוסר מקצועיות של הכתבים הוא זה שמביא לסיקור המבולגן של האירועים.
הנה כמה עובדות יסודיות לרצף האירועים: שלושת הצעירים נגדם הוצאו צווי מעצר מנהלי אינם חשודים בקשר כלשהו לאירוע ההצתה בכפר דומא. מאיר אטינגר, מרדכי מאייר ואביתר סלונים חשודים במה שנקרא "מעורבות בהתארגנות יהודית קיצונית", דבר שעלה בהקשר לאירוע הצתת הכנסייה שמצפון לכנרת לפני כחודשיים.
ובכל זאת בחרו בערוצי התקשורת השונים לערבב את כל המידע שקשור ב"פעילי ימין קיצוני" כביכול, ולהציג אותו לפני הקוראים כמעין סלט. הנה ליקוט קצר רק מהיום, לאחר נתינת צווי המעצר המנהלי למאיר אטינגר ולאביתר סלונים.
נתחיל מהבוטה ביותר - באתר NRG נכתב בכותרת: "הפיגוע בדומא: מעצר מנהלי לפעילי ימין קיצוני", פה מדובר בשקר בוטה. אבל דוגמאות קיצוניות פחות אפשר למצוא בכל אתר ואתר - בYNET למשל נכתב בכותרת המשנה – "גל מעצרי 'נערי גבעות' - יותר משבוע לאחר הפיגוע היהודי בכפר דומא, פעיל הימין הקיצוני מאיר אטינגר, שמכונה 'היעד מספר 1 של החטיבה היהודית בשב"כ', נשלח לחצי שנה בכלא ביחד עם אביתר סלונים". באתרים אחרים בחרו בדרכים שונות להדביק בין חקירת האירוע בדומא לבין המעצרים המנהליים של אטינגר וסלונים.
ובעצם, קשה לבוא בתלונות לתקשורת, אחרי שהשב"כ עצמו, הגוף שאמור לפעול בצורה המדויקת והישרה ביותר, בלי שום יחס לדעת הקהל, פועל בצורה דומה. אי אפשר להתעלם מההרגשה שמעצרו של מאיר אטינגר, למשל, שכאמור לא חשוד בקשר כלשהו לאירוע בדומא, נעשה כהפגנת פעילות של השב"כ אחרי שבתקשורת הביעו צימאון אדיר לפעילות כנגד "הימין הקיצוני" ו"נערי הגבעות", לאחר האירוע בדומא.
אם בשב"כ נפלה שלהבת, מה יאמרו העיתונאים הקטנים? במקום שבו גוף מודיעיני חשאי עובד בהתאם לדחף שלו מהציבור דרך התקשורת, משל היה שחקן כדורגל באיצטדיון מלא אוהדים, אי אפשר לצפות מהתקשורת לא למלא את תפקיד האוהד הנלהב.
