"להכריז שעתיד היהדות עוד לפנינו"

שחרורו של מאיר אטינגר היום ממעצר מנהלי לאחר עשרה חודשים בהם שהה בתנאי בידוד קשים אינו מבטא סוף לתקופה של ההתעמרות של הממסד ביהודים. גם למאיר וגם לעשרות רבות של צעירים יהודים מגבעות השומרון חולקו בשנה האחרונה צווים מנהליים המגבילים אותם בצורות שונות ומשונות. שוחחנו עם נריה אופן, מי ששהה בעצמו במעצר מנהלי בתקופה שקדמה לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון ומכיר מקרוב מאוד את התנהלות המערכת בעניינים אלה, בשביל לשמוע ממנו איך הוא רואה את הדברים ואיך באמת הציבור שמותקף בצורה קשה כל כך יכול להתמודד.

"יש מאבק כללי מאוד על דמותה של החברה בארץ ישראל. האם המדינה שהוקמה פה או המדינה שתשרור פה בעתיד תהיה מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית. כל הריקוד הזה 'יהודית ודמוקרטית' - כולם מבינים שבסך הכל כל אחד מנסה לנצל את השני אבל בסופו של דבר יהודית היא לא דמוקרטית לפחות במובן הבינלאומי, כי יש את מושג הבחירה".

"אפשר להגיד את זה יותר חריף - יש פה מאבק בין חוקי אדם לחוקי אלוקים. לא כל מי שהיה מדבר ברכּוּת על מדינה יהודית ודמוקרטית מדבר בחידוד של חוקי אדם מול חוקי אלוקים. ודאי שמי שרוצה את חוקי האלוקים מחוייב לחוקק חוקי אדם ולהתחשב בהם. נקרא לזה שאלת סרוב פקודה - איפה מעמידים קו אדום שאותו לא חוצים, איפה לא פועלים נגד רצון השם, בדבר תורה וברוח התורה. במצוות ובנהגת רוח ישראל שהיא התורה שנתנת בכל דור, הסך הכל של המצוות. לגבי כל הסוגיות הבוערות ביותר שם יש את החידודים בגדולים ביותר".

לדברי אופן, אותם יהודים שקבלו מעצרים מנהליים הם אלו שעמדו על הקונפליקט הזה בצורה המחודדת ביותר ולכן המערכת מכוונת את האש אליהם יותר מאל הציבור שסובב אותם. "מי זה עציר מנהלי? מישהו שהשלטון רוצה מאוד מאוד להכניס אותו לכלא, אין לשלטון אפילו זמן לרקוח עלילות שיוכלו לעבור מבחינה משפטית. אני יכול להגיד שבמקרה שלי כשהביאו אותי בפני שופט לאישור המעצר המנהלי שלי, הם אמרו שאין לה משהו קונקרטי נגדי, רק ש'רוח התקופה מחייבת ואי אפשר לקחת סיכון' שאני אהיה משוחרר, ממש בלשון הזו. המכנה המשותף של העצירים המנהליים הוא שהם עומדים בנקודת החידוד של הקונפליקט באופן שהשלטון מרגיש שהוא חייב לעשות משהו בנקודת הזמן הזו ולהלחם את מלחמתה של המדינה הדמוקרטית מול המדינה היהודית או כמו שאמרנו שאלת חוקי אדם מול חוקי התורה, ועכשיו הוא מחליט, זה בכלל לא משנה מה התוכן שאמרו. אם יש חידוד זה משמעותי. לא משנה אם שרפו מסגדים או שהניחו צמב"רים בחסימות כבישים. במקרים האלה השלטון מרגיש שהוא צריך לצאת למערכה".

איך לדעתך נכון להתמודד עם ההתנכלויות של השלטון כלפי הציבור?

"אני חש שהכל טמון בשאלה אם יש ציבור גדול שעומד איתן. ככל שהציבור יותר גדול ויותר איתן התשלום, המחיר, בלעשות מלחמות כאלה נגדו הוא יותר כבד. לכן אני הייתי מחפש עכשיו בכל צורה אפשרית להגדיל את המעגלים של אנשים שרוצים להתחדד על השאלות האלה. לכרוך את סיפור המאבק בין המדינה היהודית והדמוקרטית, חוקי האדם מול חוקי התורה, ולהכריז שעתיד היהדות לפנינו. מעולם לא התאפשרו החופש והכלים שהתורה תוכל להביע את עצמה כמו בדור שלנו וזה המבחן שלנו, שהתורה תוכל להביע את עצמה בכלים שלנו".

לא נכון לרכז מאבק ממוקד נגד הצווים המנהליים?

"אני מרגיש שהרוחב של מה שקושר יותר ציבור ומחבר את כל המאבקים ביחד זה הדבר הכי יעיל. לייצר מכנה משותף. אם לדוגמא זה העבודה על עבודה עברית, על העיקרון שבו, או לחילופין הכרזה נרחבת ופומבית על הציפייה ועל זה שאנחנו בדרך למדינה יהודית, בדרך לבית המקדש. אמירה מהסוג הזה שהיא רחבה, שיכולה להיות פס רוחב רחב, תאסוף אליה לבפנים את כל הגוונים, וממילא כשתהיה אחדות סביב הדברים האלה, כמובן בלי לדרוך על היבלת אחד של השני, תיווצר מציאות שבה לא יהיה שווה לשלטון להלחם בנו כי הוא רק ישלם מחיר יותר גבוה".

אופן מספר על פרוייקט שהוא מקדם בימים אלה ומהווה בעיניו דוגמא לדברים שאותם כדאי לקדם ברוח זו. "אני עכשיו פותח לדוגמה במבצע הנפת דגלי המקדש, אני מתכוון להדפיס אלפי פריטים, דגלוני רכב, מגנטים ודגלים על בתים. אני מניח שאם נגיע לכמה אלפים כאלה אז תיווצר אמירה מאוד מאוד רחבה שסוחפת בכיוון שהיהדות היא לפנינו ולא מאחורינו".