סבא וסבתא של א', צעיר מקרית ארבע, הם אנשים שלווים ונורמטיביים מהישוב אלקנה. ביום אחד בהיר הודיע אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט כי הנכד שלהם יצטרך לשהות במעצר בית מלא למשך חדשיים בביתם. ככה סתם, בצו מנהלי ללא ראיות או הליך משפטי סדור, ומטעמי "ביטחון האזור". איש לא שאל אותם, איש לא התייעץ איתם אם זה אפשרי, אם זה נח להם, אולי לא בא להם? אולי הם נוסעים לחו"ל שבוע הבא? אולי אין להם חשק לטפל בנכד שלהם חדשיים?
וזה בדיוק הסיפור של הכח המוגזם והאנטי דמוקרטי שמחזיק בידו אלוף פיקוד מרכז כשמאחורי הקלעים השב"כ מושך בחוטים. האלוף תמיר ידעי כשהיה בתפקיד אלוף פיקוד מרכז הגדיר בהגינות את הסמכויות שלו ככאלו הדומות לכוחו של סטאלין.
הרי במדינת ישראל, למיטב בדיקתי, אין שום פרקטיקה משפטית שיכולה לאפשר כזו סיטואציה. בית משפט יבחן חלופת מעצר, יבדוק את הערבים, יוודא שביכולתם לפקח על החשוד וכד'. לא יזרוק אדם למעצר בית בבית של מישהו שאיש לא שאל אותו.
אבל במקרה הזה אין הליך פלילי רגיל' אלא הליך מנהלי מתוקף תקנות לשעת חירום שחוקקו הבריטים בימי המנדט. האלוף הוא התובע, השופט והסנגור, והכל על בסיס חומר חסוי של השב"כ. במקרה הזה' של המחלקה נגד יהודים בשב"כ.
במידה וירצה, יכול אלוף פיקוד מרכז להחליט שג'ינג'ים לא יוכלו להיכנס בימים ראשון ושלישי למכולת בהר ברכה, זאת מטעמי ביטחון האזור כמובן, ובמידה והייעוץ המשפטי יזרום.
אז לשם ברוך ה' לא הגיעו, אבל להכניס מישהו למעצר בית בבית מסויים בלי לשאול את בעליו הגיע האלוף בלוט.
צו זה מצטרף לכ-15 צווי הגבלה מנהליים עליהם חתם האלוף בלוט מאז כניסתו לתפקיד. חלקם מורים על הרחקה מיהודה ושומרון, איסור יצירת קשר עם אנשים, מעצר ישוב ועד למעצר בית מלא כמו במקרה המדובר. הנימוק: "סיכון כבד ומשמעותי הטמון בפעילותך האסורה", בנוסף לפראפרזה של משפט או שניים על פעילות נגד ערבים "תושבי האזור".
על המשך המשפט של ההיסטוריון אקטון ממנו צוטטה הכותרת – "אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים", תרשו לי לחלוק במקרה הזה. אבי בלוט הוא לא איש רע. הוא אדם שמוכן שנים בכל רגע למסור את נפשו למען עם ישראל, והוא בודאי טוב בהרבה מקודמו בתפקיד בכל פרמטר ברמה הביטחונית וביחס להתיישבות ביהודה ושומרון.
אבל הוא איש צבא שניתן בידיו כח עצום. ובסוגיית הצווים המנהליים, בעקבות לחץ של המחלקה היהודית בשב"כ, הוא משתמש בכח שלו כנגד נערים יהודים שאינם אויב. וכשמתייחסים לאוהב כאויב התוצאות בהתאם.
למען האמת, ספק אם האלוף בלוט ידע שאיש לא דיבר עם הסבא והסבתא, וספק אם השאלה הזו הטרידה אותו. סדר יומו עמוס, ואני יכול להניח שעל צווים מנהליים ליהודים הוא לא חותם בחדווה רבה.
אבל זה בדיוק הסיפור. בהניף חתימה האלוף משחק בחייהם של אזרחים, באופן שלא קורה בשום מקום במדינה.
עבריין ערבי בכיר אזרח ישראל ממשפחת בכרי או חרירי הידועות לשמצה, על אף שלמשטרה וכל מי שמבין בתחום ברור שעשרות נרצחים בפקודתו, לא ישב במעצר מנהלי ואפילו לא יקבל הרחקה מנהלית מכיוון שיש כללי משחק במדינה דמוקרטית. אבל נער גבעות יהודי יכול ברגע אחד למצוא עצמו במגוון מגבלות על בסיס צו מנהלי. מהרחקה ואיסורי יצירת קשר עם חברים ועד מעצר בית מלא ואף מעצר מאחורי סורג ובריח (מעצר בכלא מתבצע בחתימת שר ביטחון בלבד).
במקום להתנהל כמו במערכת המשפט במדינת ישראל (שגם בה יש חסרונות, ועדיין), האלוף מקבל לידיו כח כמעט בלתי מוגבל לפגוע בחירותם של אזרחים על בסיס חוות דעת בלתי מפוקחות של השב"כ.
כדי להבין את הבעייתיות שבדרך ההתנהלות המנהלית, צריך לגשת לאחד המקרים הבודדים בהם כן עמד למבחן משפטי רציני האופן בו קובעים אנשי המחלקה היהודית בשב"כ זיהוי של אנשים.
מדובר במקרה של ד', צעיר יהודי שהתגורר ביצהר והואשם בשריפת ספרי קוראן במסגד בכפר המרצחים עוריף, שעות לאחר שמהכפר יצאו שני מחבלים שרצחו ארבעה יהודים בתחנת הדלק עלי.
ד' הואשם בכתב אישום חמור בבית המשפט המחוזי בלוד וישב במעצר עד תום ההליכים נגדו. אלא שבמהלך המשפט התברר כי הראיה המרכזית נגדו שביססה את זיהויו כמי שביצע את המעשה, היתה עדות של איש המחלקה היהודית בשב"כ.
נקדים ונאמר כי השופטת בתיק היתה דנה מרשק מרום, מהשופטות העוינות ביותר את ההתיישבות, בוגרת תכנית המשפטנים של הקרן לישראל חדשה, כזו שאין לה ולו גרם אחד של מוטיבציה לזכות צעיר מיצהר שחשוד בפגיעה בערבים.
אבל גם היא לא יכלה להישאר אדישה נוכח המופע שערך עו"ד משה פולסקי מארגון חוננו בחקירת איש השב"כ המכונה "א'", עובד ויזינט במחלקה היהודית.
התברר כי המומחה שהביאו בשב"כ אינו עונה להגדרה המשפטית של "עד מומחה" ואף לא יודע מהי המשמעות המשפטית של "עד מומחה". הוא לא עבר הכשרה מעבר להכשרות פנימיות של השב"כ ולא מחזיק בתעודה. הוא העיד כי הוא מכיר את הנאשם "כמו שאני מכיר את אשתי שקמה בבוקר", אך מנגד הודה כי לא יודע מהו גילו של הנאשם.
הוא אמר כי זיהה אותו על סמך מאפיינים כללים: שהינו שמן, בעל זקן עבה ושפם בצבע שחור. כאשר עו"ד פולסקי מחוננו ביקש לדעת מה הסבירות שמבין כ-150 איש שהיו במקום יהיו מספר אנשים בעלי חזות שמנה עם זקן ושפם שחורים, לא ידע העד להשיב.
לפני כחצי שנה ולאחר 11 חודשים בהם ד' ישב בכלא, השופטת מרשק מרום זיכתה אותו מחמת הספק כשהיא קובעת כי לא ניתן להסתמך על עדותו של איש השב"כ.
"העד לא הצליח לשכנע בדבר קביעת רמת וודאות הזיהוי, ולא ברור באלו סולמות תיקוף עשה שימוש, העד לא ידע את גילו של הנאשם, ויש לקבל את טענת ההגנה לפיה סימני הזיהוי עליהם הצביע היו גנריים למדי, כשהעד לא הצביע על מאפיינים ייחודיים לנאשם".
דבר דומה נוסף חשף לאחרונה עו"ד נתי רום מארגון חוננו בדיון בוועדה החוקה בכנסת. מתברר כי האחראי במחלקה היהודית בשב"כ על הערכת מסוכנות לפיה ממליץ השב"כ על מעצרים מנהליים חסר כל ידע בתחום.
"יש אדם אחד שמעריך את המסוכנות מטעם השב"כ, אדם ללא כל הכשרה, שאלתי אותו – "למדת סוציולוגיה או פסיכולוגיה או קרמינולוגיה? יש לך הכשרה או ידע איך להעריך מסוכנות? הוא ענה – לא", סיפר עו"ד רום.
למעשה צורת העבודה החשאית של השב"כ, שלעיתים סתם אינה מקצועית ולעיתים נובעת מהתנכלויות אישיות או פוליטיות כאשר איש אינו מפקח עליהן, מביאות לעיוותים קשים. יעיד על כך מ', צעיר יהודי שישב במשך חודשים במעצר מנהלי לאחר שנטען כי הצית כנסייה בירושלים, ולבסוף שוחרר לאחר שאדם אחר הודה בביצוע המעשה. התברר כי המידע המודיעיני שהתבסס כנראה על זיהוי שגוי ממצלמות או סוכן שמסר דברי שקר, היה שגוי. אי שלא פיצה את מ' עד היום.
אלא שמי שחשב שהדברים ישארו ביחס לנערי גבעות, קיבל בימים האחרונים סטירת לחי מצלצלת בדמות פרשת מסמכי סינוואר שהוסתרו מראש הממשלה.
מי שמצא את עצמו בחקירות שב"כ קשות, איסור מפגש עם עורך דין ותנאים השמורים למחבלים, היה אלי פלדשטיין, דוברו של ראש הממשלה ולשעבר דובר אוגדת איו"ש.
כן כן, פלדשטיין היה למעשה דוברו של אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט בעת שהיה מפקד אוגדת איו"ש, וזאת במשך כשנה.
כעיתונאי עבדתי מול אלי ודנתי איתו שוב ושוב ביחס הרשויות לנוער הגבעות.
נדהמתי לראות כיצד הוא, שהיה בצד של "המערכת", חווה כעת על בשרו את תרגילי השב"כ שחוו נערי הגבעות לאורך השנים אחד אחרי השני. כולל ה"בכיר ביטחוני" שמגיע לשכנע את השופט בנחיצות המעצר. כשצריך שעיר לעזאזל בדרך לראש הממשלה גם קצינים מוערכים בצה"ל יכולים למצוא עצמם נרמסים תחת גלגלי השב"כ.
שנים זעקתי, אם בקול היהודי ואם בזמנו כדובר של ארגון חוננו, כי מה שמבוצע על נערי הגבעות והמתיישבים יגיע לבסוף לכולם. בסתר ליבי לא ממש האמנתי לזה. הרי אנחנו סוג ב' ומי יגע באנשים רציניים ומוכרים. אבל הנה צדקנו. אמרנו לכם, ומה שאמרנו קרה.
שי ניצן, שרדף שנים את ההתיישבות בכלים דרקוניים, עבר לרדוף את ראש הממשלה נתניהו באותן שיטות מאפיונריות, וכעת השב"כ מוכיח כמה הוא גוף פוליטי שמנסה יחד עם הרמטכ"ל לפגוע בראש הממשלה וסביבתו כשכל האמצעים כשרים.
זה מה שקורה כאשר גוף מקבל יותר מדי כח ללא בקרה. זה מתחיל בקטן, כמעט בלי ששים לב, ואז הופך לכדור שלג שמתגלגל. זה מתחיל בנער גבעות שנשלח למעצר בית אצל סבא וסבתא בלי לטרוח לשאול אותם, ונגמר בדובר אוגדת איו"ש לשעבר שמנסה להתאבד בגלל חקירות השב"כ הקשות.
זה הזמן של אלוף הפיקוד אבי בלוט לעצור את כדור השלג, לאזור אומץ ולומר למחלקה היהודית בשב"כ די.
במקרה האמור הוצא צו מנהלי המורה על מעצר במקום מגורי בני משפחתו, לאחר שנמצאו ראיות המבססות את מסוכנתו של העצור. הכתובת המצוינת בצו היא הכתובת בה היה הנידון בעבר במעצר בית, בהסכמת בעל הבית".
תגובה לתגובת דובר צה"ל: הצעיר אכן היה בעבר במעצר בית אצל הסבא וסבתא, לכמה ימים בודדים ובלית ברירה, במסגרת הליך משפטי רגיל. אך איש לא שאל אותם כאמור על הכנסתו של הנכד לביתם לחדשיים בצו מנהלי.
