ארבעה יהודים נטבחו אמש (רביעי) בפיגוע שביצעו שני מחבלים ערבים מהעיירה יטא על יד חברון. בשיחה עם הקול היהודי שיתף אותנו רון קרמן, אביה של טל הי"ד שנרצחה לפני שלוש עשרה שנים בפיגוע טרור בחיפה, במחשבותיו. קרמן גם פעיל בארגון אלמגור.
"הפיגוע היום החזיר אותי אחורה וכך גם כל פיגוע" אומר קרמן. "ביום חמישי, במאי 2003, נרצחה ביתי בפיגוע טרור בחיפה. ישר כולם אומרים "לחזור לשגרה". אף אחד לא חוזר לשגרה, לא המשפחות, ולא החברים ולא כל מי שנפגע בפיגוע".
"ככל שהזמן עובר, אם אנחנו מסתכלים כמה עשרות שנים אחורה וגם היום, ביחוד אחרי הסיפור בחברון, הנחישות בנושא סיכול ממוקד נפגמה. הבנתי שבאחד מהמחבלים פגעו ובשני ירו ברגליים. אולי הרווח הוא טיפה מידע מודיעני, אבל אני חושב שאסור שהם יצאו חיים מפיגוע. בקטע הזה, אני תומך בגחמות שלהם שהם רוצים למות".
קרמן גם התייחס לחולקת הסוכריות וצהלות השמחה בקרב הערבים בעזה וביו"ש. "אפשר להגיד שהם מחבלים בודדים וכל הדבר הזה, אבל שכל האוכלוסייה מסביבם יוצאת לחגוג זה מאוד ומפריע. אני לא מבין איך דורשים מאתנו לבוא ולשבת איתם במשא ומתן. יש כאן הבדלי מנטליות ואנשים לא מודעים לזה. המנטליות שלנו היא שונה לחלוטין וזה מקומם אותי כל פעם שעולה נושא של ועידות שלום למיניהם".
קרמן, יחד עם מספר משפחות שכולות נלחמים במשך שנים על ההכרה של המדינה בנפגעי טרור. "הממסד צריך לאמץ את חללי הטרור ומנסים לבקש הכרה שמדינת ישראל תכיר בהם לפחות כמו חללי מערכות ישראל. הדבר הזה לא קורה וכל שמתקדם הזמן המלחמה נהיית יותר בתוך האזרחים ופחות על הגבול. אזרחים יכולים להיפגע דווקא בגלל שההנהגה אמרה לשמור על שגרת החיים, לכן אני מצפה מההנהגה לשמור על זכרם גם שנים לאחר מכן. זהו מאבק כרגע של קומץ משפחות שכולות ולצערי הספקטרום הזה רק מתרחב, זה לא נראה שהפיגועים ייגמרו".
למשפחות השכולות הטריות ממליץ קרמן לחזור לשגרת חייהם. "הדבר שהכי קל הוא להישאב לתוך השכול. הכאב הוא יום יומי ולי עזר לחזור לשגרת החיים. באותה נשימה אני רוצה להגיד דבר שאולי יקל עלינו ועל המשפחות השכולות: שיפסיקו סוף סוך לתת למחבלים את התנאים שהם מקבלים בכלא, ותחילו להתנהג איתם כמו בכלא. אם מישהו לא יודע איך אמור להתנהל כלא הוא יכול להסתכל צפונה, דרומה ומזרחה מאתנו אל השכנים ולהבין מה זה כלא".
