"אישה מלאה בחסדים"

אמש (ב') הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר עציון, בת שבע ניגרי הי"ד שנרצחה בפיגוע בדרום הר חברון.

קרובי משפחתה ומכריה של בת שבע מספרים על דמות מופת של נתינה וחסד עם מאור פנים וחיוך תמידי.

בת שבע, תושבת בית חגי, עבדה כגננת בגן ילדים ביישוב אפרת, ובמקביל היתה רכזת הנוער ודמות משמעותית ופעילה בחיי היישוב בית חגי.

מלבד ביתה היחידה בת ה-12, בת שבע גידלה בביתה יחד עם בעלה אלי, עוד שני ילדים באמנה.

הבת שיראל, שהיתה עם אמה בתוך הרכב בזמן הפיגוע סיפרה בלוויה על רגעי הפיגוע: "אמא, אני רוצה לתת לך חיבוק פעם אחרונה, אני תמיד אתגעגע אלייך, אני יודעת שאת שומרת עליי. את היית הבן אדם הכי שמח שאני מכירה. הבוקר יצאנו לקניות בירושלים, להפגש עם בנות דודות לארגן את הגן שלך. עלינו על הרכב של אריה ולפתע שמעתי שלוש יריות. בומים חזקים. ראיתי שהחלונות בוערים לגמרי. ואת נפצעת חזק וכבר לא היית ערה. צעקתי מה לעשות למרות שכבר התקשרתי למד"א. ירו עלינו. בואו מהר. נלחצתי. הקול שלי רעד. כולם טפלו בך והחזירו לך על כל הטוב שאת תמיד עשית לכולם. תמיד אמרת לי שהלב שלך רחב ופתוח לכולם. אני מבקשת ממך אמא שתשמרי עלי ועל אבא, ואל תעזבי אותי, תתפללי להשם שכבר יבוא המשיח. אני מקנאה בכל המלאכים זכו בך עכשיו למעלה בשמיים. אני אוהבת אותך והילדים שלי ידעו איזה אימא לביאה הייתה לי".

שרי, אחותה של בת שבע סיפרה עליה כי תמיד המשיכה לחייך ולהאיר פנים למרות התמודדות עם קשיים רבים. במהלך ההלוויה ספדה: "בת שבע שלי, אני מרוסקת, אני מתגעגעת, את האחות הכי מיוחדת שיכולתי לקבל. התגברת על כל הקשיים. התגברת על קשיים בלימודים וסיימת תואר בסיומו הפכת לגננת. התמודדת עם קשיי פוריות והבאת את שיראל המהממת. בכל מקום עפו עלייך. לא היית מסוגלת לפגוע באף אחד".

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

שרי הוסיפה וספדה "אין על החסד והנתינה שלך. כל מקום שנכנסת אליו הארת. לא היית מוכנה לא לקבל את מה שרצית, אם בעבודה, אם בלימודים. איזה כוח התמדה". 

אחיה עמוס ספד לה "אני רוצה לצרוח - 'מלכה נפלה, מלכה נפלה', שידעו כולם איזה אחות, איזה אבידה. תמיד היית אחות עוטפת ומחבקת. לב ענק וחיוך תמידי. אישה מלאה בחסדים. רדפת אחר החלומות שלך והגשמת אותם. הייתי מלאכית שהיתה גננת, וגננת שהיא מלאכית".

צפורת אמה של בת שבע סיפרה בלוויה: "מגיל מאד צעיר היא מאד אהבה ילידים וכשהגיע הרגע היא הלכה ללמוד להיות גננת. זה התאים לה כמו כפפה ליד. מאד אהבה את הילדים מאד, השקיעה בהם, והם החזירו לה אהבה. היתה תחרות מי יכנס לגן. בשנה הבאה יש רשימה, אבל אין גננת".

חנה זריהון, שמתגוררת בשכנות לבת-שבע, סיפרה על דמותה: "בת-שבע הייתה אישה כיפית, שמחה, פעילה ומתנדבת בוועדות. היא הייתה רכזת נוער, אישה לבבית שארגנה פה הרבה אירועים באזור. היה לה צחוק מדבק. מסוג האנשים ש'חסר גלגל אני גלגל', תמיד מתנדבת עם חיוך ענק".

זריהון הוסיפה וסיפרה על הבחירה של בת שבע ובעלה להכניס לביתם ילדים נוספים באמנה. "בערך שנה ומשהו שהילדים אצלם, היא הייתה אימא מהממת. הם היו זוג מהמם, פתחו את הבית ונתנו לילדים הרגשה של בית ושמלווים אותם לכל מקום. הם הכניסו אותם ללב ולמשפחה שלהם. הבן בגן והילדה בכיתה ב'".