חברת הכנסת לימור סון הר מלך תיארה את המהפך ביחס ארגוני הנשים לפגיעות מיניות על רק לאומני בעקבות הטבח בדרום.
לימור התארחה בתוכנית הדו"ח של אראל סגל בערוץ 14, ושם אמרה כי חלק מארגוני הנשים "מצאו את האומץ ומספיק כנות כדי לבוא ולומר טעינו, היינו שם, לא הסכמנו איתך, טעינו. היום אנחנו רואים את הדברים אחרת".
כזכור, בחרת הכנסת לימור סון הר מלך הגישה יחד עם חברי כנסת נוספים את הצעת החוק להחמרת ענישה על עבירות מין על רקע לאומני, הצעה שזכתה לביקורת רבה של ארגוני הנשים, ושל כלי תקשורת רבים. הכותרות שסיקרו את החוק כללו השמצות כגון "הגזענות והשקר בכפל ענישה על פגיעה מינית על רקע לאומני", או "איגוד הרופאים נגד חוק פשיעה מינית לאומנית: נדהמנו". מאמר מערכת בעיתון "הארץ" הגדיר את החוק "חוק רקוב", משום שהוא "מתאים את הענישה ל'גזעו" של העבריין – עונש אחד לאנס יהודי ועונש אחר לאנס ערבי".
כעת מציינת חברת הכנסת הר מלך כי המצב השתנה: "היתה מורן כצנשטיין מ"בונות אלטרנטיבה" שהודתה בוועדה, קבל עם ועולם ואמרה טעיתי. סיפרה ח"כ לימור. "אני חושבת שהיום יותר ויותר אנשים מתפקחים, וגם אלה שלא אומרים, אתה רואה אותם יושבים שם עם מבט מושפל ומבויש, עמדת הכח שהיתה שם כבר איננה".
דו"ח מחקר שפרסמנו בקול היהודי סוקר את התופעה של פגיעות מיניות על רקע לאומני בישראל מצד ערבים, תופעה שהוסתרה והודחקה בידי הממסד והתקשורת בישראל עד לטבח בשמחת תורה.
הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
הדו"ח נכתב לאחר כמה שנים של סיקור התופעה של פגיעות לאומיניות והיה עתיד להתפרסם ממש לאחר חג הסוכות האחרון, אך הטבח הנורא בשמחת תורה הביא לשינוי בתכניות.
האכזריות בה פגעו ואנסו, שחטו וביתרו המרצחים המוסלמים את בנות ישראל, לא מותירים מקום לספק בדבר קיומה של אידיאולוגיה רצחנית אסלאמית לאומית שהביאה את המרצחים השפלים לפגוע פגיעות מיניות ביהודיות.
העדויות נאספו בידי המשטרה, שבמשך שנים העלימה את התופעה וטאטאה אותה מתחת לשטיח. בחזית המאבק נגד גורמים אנטישמיים באו"ם ובעולם, ניצבו לפתע אותם ארגוני פמיניזם בואכה פמיניזם רדיקאלי אשר בשגרה מכחישים בתוקף את התופעה ותקפו שוב ושוב את מי שהעלה אותה על דל שפתיו כדוגמת הצעת החוק של לימור סון הר מלך ויוליה מילינובסקי שהוגשה לכנסת חודשים ספורים בלבד לפני הטבח ומעשי האונס בעוטף עזה.
כתבות וכינוסים בנושא ועדויות הנפגעות המתארות באופן מזעזע את שעברו בידי מרצחי החמאס זכו לתהודה עולמית, אך גם להכחשה בידי גורמים אנטישמיים בין לאומיים.