לא יאמן: המאבטח נפטר מפצעיו - המחבלים קיבלו "חנינה"

מדינת ישראל נתנה מעין חנינה למחבלים שרצחו מאבטח לאחר שהבטיחו לא לחזור לטרור, כחלק מהסכם עם "הרשות הפלסטינית".

ביום ראשון, י"ח אייר ה'תשס"ז (6/5/07 למניינם) יום ל"ג בעומר, הגיעו שלושה מחבלים ערבים, ערפאת מוצטפא שעבאן נופל, מחמוד מראר ושפיק עבד אל כרים, אל תחנת הדלק בכפר דיר קדיס הסמוך ליישוב ניל"י במערב בנימין. המחבל ערפאת נופל שימש כנהג, ומראר ואל כרים הוציאו שני רובי קלאצ'ניקוב וירו כ-15 כדורים כל אחד לעבר שני מאבטחים שהיו בתחנה.

כתוצאה מהירי נפגע באורח קשה המאבטח איגור בירברובר (אז בן 42) ברגלו ובראשו. פגיעה זו גרמה לעיוורון בשתי עיניו ולקטיעת שוק רגלו הימנית. איגור אושפז במשך שבעה חודשים - מתוכם היה מורדם ומונשם במשך כחודש, ואז הועבר לשיקום.

לפני כשנה, ביום ג' בניסן תשפ"א (16.03.2021 למניינם), 14 שנים אחרי פציעתו, נפטר איגור מפצעיו - והוכר כחלל פעולות איבה.

לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | ​הורד את האפליקציה של הקול היהודי >>

העיתונאים בר פלג ויהושע (ג'וש) בריינר חשפו אתמול בעיתון "הארץ", כי בעוד כשבועיים עתיד נהג רכב המילוט ששימש את המפגעים - ערפאת נופל - להשתחרר מכלא קציעות, בתום 14 שנות מאסר שנגזרו עליו במסגרת הסדר טיעון. ושני המחבלים הנוספים - מחמוד מראר ושפיק עבד אל כרים - מעולם לא הועמדו לדין.

הסיבה לכך שהמחבלים לא נעצרו עד היום למרות, נעוצה בכך שהם נכללו ב"הסכם המבוקשים" שנחתם בין "הרשות הפלסטינית" למדינת ישראל באותה שנה בה בוצע הפיגוע. במסגרת ההסכם ישראל התחייבה להמנע מפעילות סיכול כנגד מחבלים בתמורה להתחייבותם של המחבלים לחדול מפעילות טרור.

המחבל ערפאת נופל נעצר, כשנה לאחר הפיגוע והוא הועמד לדין במסגרת הסדר טיעון, בגין חברות בארגון טרור, וכן על ניסיון לרצח בירברובר. על פי כתב האישום, מראר הציע לו ליטול חלק בפיגוע הירי, ואף העביר לו 4,000 שקל לצורך רכישת כלי הרכב.

השופט התחשב ב"חוסר הצדק" שחש המחבל

עוד נחשף ב"הארץ" כי סנגורו של נופל טען בבית המשפט כי חש "חוסר צדק וחוסר שיוויון", לאור העובדה שהמחבלים שירו בפועל לא נעצרו, והשופט הצבאי צבי לקח קיבל את עמדתו, וקבע כי הדבר מצדיק את קבלתו של הסדר הטיעון עם התביעה. "ניתן להבין את תחושותיו של הסנגור", כתב לקח, והוסיף וטען כי בירברובר הפצוע תומך בהסדר. אולם כל בני המשפחה אמרו ל"הארץ" כי כלל לא ידעו על ההסדר - ולכן לא היו יכולים לאשרו.

לעומת לקח, השופטת הצבאית דליה קאופמן סברה כי אין לקבל את ההסדר, וכי יש להחמיר את העונש ל-18 שנות מאסר - אך נותרה בדעת מיעוט. קאופמן טענה אז כי ניתן משקל מופרז לשיקול המקל, והתייחסה לעובדה כי "אין כוונה לעצור" את שני חברי החוליה הנוספים. את הסדר הטיעון תיארה כמקל ״בצורה קיצונית, שיש בה כדי לפגוע באינטרס הציבורי, ומחייב התערבות בית המשפט״.

"זה מאוד מאכזב", אמרת לודמילה להארץ, "אני מרגישה שאין חוק במדינה, הוא לא מגן עליי. אני לא יודעת למה זה קרה ואיך הם לא נעצרו, לא הודיעו לנו מעולם כלום. אני פשוט בשוק". היא מוסיפה כי אף שעבר זמן רב בין הפיגוע למותו של איגור, "זה עדיין מרגיש כמו רצח": "למרות שהוא שרד. האנשים שפגעו בו הגיעו עם כווונה להרוג אותו".